יתר של בלוטת התריס
בפעילות יתר של בלוטת התריס ידוע גם במינוח הרפואי בשם יתר לחץ דם. זו מחלה שקשורה לייצור מוגבר של בלוטת התריס הורמונים תירוקסין (T4) ו triiodothyronine (T3). השכיחות של יתר לחץ דם מהווה 2-3% מכלל האוכלוסייה. בגרמניה, הגורמים השכיחים ביותר הם המחלה האוטואימונית מחלת גרייבס או אוטונומיה פונקציונלית של בלוטת התריס.
בין הגילאים 20 עד 40, מחלת גרייבס נחשב הטריגר הנפוץ ביותר של יתר לחץ דםואילו אוטונומיה תפקודית נחשבת לגורם הנפוץ ביותר למחלת בלוטת התריס מגיל 50. הסימפטומים של בלוטת התריס הם מגוונים מאוד. לייצור הורמונים מוגבר יש השפעה מסוימת על חילוף החומרים והמחזור, אך הוא משפיע גם על הרווחה הפסיכולוגית והצמיחה.
חולים בדרך כלל מתלוננים על עצבנות, חוסר שקט, נדודי שינה, הזעה מוגברת וירידה במשקל. בנוסף, אובדן שיער, תיאבון מוגבר וצמא, תדירות מוגברת של צואה עם שלשולים ותלונות שרירים (מיופתיה) יכולות להופיע. במקרים נדירים עלולים להתפתח חולים גברים עם בלוטת התריס דַדָנוּת (הגדלת בלוטת החלב); גם נשים מתלוננות הפרעות וסת.
ממצא אופייני של היפרתירואידיזם המושרה באופן אימונולוגי הוא מיקסדמה לפני המוח (= התפרצות העור על עצם השוק עקב הצטברות גליקוזאמינוגליקנים). הטיפול הטיפולי בהיפרתירואידיזם מתבצע בדרך כלל באמצעות תרופות כביכול בלוטת התריס. תרופות אלו מעכבות את הסינתזה החדשה של בלוטת התריס הורמונים באמצעות מנגנונים שונים שמטרתם להשיג בלוטת התריס (= ייצור נורמלי של בלוטת התריס).
ניתן לטפל בניתוח יתר של בלוטת התריס. התנאי המוקדם, עם זאת, הוא מצב חילוף החומרים האוטירוטי לפני תחילת הניתוח באמצעות תרופות בלוטת התריס. טיפול מעקב לאחר מכן עם ל-תירוקסין הוא חובה, מכיוון שכריתה חלקית (הסרת חלקים מסוימים) של בלוטת התריס יכול להוביל ל בלוטת התריס, כלומר תפקוד לקוי.
סיבוך לא רצוי תכוף במהלך הניתוח הוא הפגיעה בעצב החזרת הגרון (פרזיס חוזר), מכיוון שהדבר קשור בצורה טופוגרפית באופן הדוק ל בלוטת התריס. צמתים בבלוטת התריס ניתן לזהות ביותר מ- 50% מהאוכלוסייה והאחוז עולה עם הגיל. על פי מחקרים, ניתן לאתר גוש אצל כל מבוגר שני מגיל 65.
צמתים יכולים להיות ציסטות (חללים מלאי נוזלים), גידולים, צלקות והסתיידות וכן שינויים המייצרים הורמונים ברקמת בלוטת התריס. במינוח הרפואי מבדילים בין גושים "קרים", "חמים" ו"חמים "ביחס לצמתים המייצרים הורמונים. עם זאת, המונח קר, חם או חם אינו מתייחס לטמפרטורת הצומת, אלא לפעילותו, כלומר האם הוא עסוק בייצור הורמונים או לא.
ניתן למדוד את ייצור ההורמונים הזה באמצעות מה שמכונה סקרטיגרפיה. זה כולל יצירת תמונה צבעונית של בלוטת התריס תוך שימוש בצבעים שונים. פעילות האזור קובעת באיזה צבע הוא מוצג בתמונה.
לפיכך, הצבעים של אזורים חמים ופעילים מאוד משתנים לגוונים חמים כמו אדום וצהוב ולצבעים קרים כמו כחול וירוק עם פעילות מופחתת. מאחורי אזור כזה של צומת קר נמצא לעתים קרובות שינוי רקמות פשוט שאינו מסוגל יותר לייצר הורמונים. אלה יכולים להיות ציסטות (חללים מלאי נוזלים), אדנומות (ריבוי שפיר של התאים המייצרים הורמונים), הסתיידויות או צלקות ברקמה.
במקרים נדירים (מקסימום 5%), עם זאת, גם גידול ממאיר עשוי להיות מאחוריו. מראש, צמיחה מהירה ועקביות גסה, ללא שינוי, עשויים להצביע על צמיחה ממאירה.
תמיד יש לטפל בגוש קר בגלל סיבה נדירה זו. אבחנה סופית יכולה להיעשות על ידי מחט דקה לנקב, דרך לא מורכבת של ביופסיה. כאן, דגימת רקמה קטנה נלקחת דרך מחט דקה ונבחנת במיקרוסקופ.
תלוי אם השינוי אז טוב או ממאיר, הליך הטיפול משתנה מתצפית דרך סדיר אולטרסאונד בדיקות להשלמת הסרת בלוטת התריס. טיפול ברדיואוד אינו יעיל לצמתים קרים. כיוון שהנוהל מבוסס על ספיגה של רדיואקטיבי יוד על ידי התאים והגושים הללו סופגים מעט יוד, לא ניתן להילחם בתאים בצורה זו ולטיפול אין השפעה כלשהי.
כל המאמרים בסדרה זו:
