היפרנטרמיה

הַגדָרָה

היפרנטרמיה היא הפרעה לאלקטרוליט הפיזי לאזן. Hypernatremia מלווה בריכוז מוגבר של נתרן ב דם. הריכוז הרגיל של נתרן ב דם הוא בין 135 ל -145 מילימול לליטר (שומות משמשות לציון כמות ה נתרן בתגובות כימיות).

אם הרמה מוגברת לערך של יותר מ -145 מילימול לליטר, זה נקרא hypernatremia. בדרך כלל, אפילו ריכוזי נתרן מוגברים מעט גורמים לתחושת צמא בגופנו. ברוב המקרים, היפרנטרמיה מפוצה במהירות יחסית על ידי צריכת נוזלים.

סיבות

הגורם השכיח ביותר לתכולת נתרן מוגברת אצלנו דם הוא מה שמכונה היפרנטרמיה היפוולמית. במקרה זה ריכוז הנתרן עולה עקב אובדן נוזלים. לכן הגוף מאבד יותר מדי מים.

הגורמים הידועים הם שלשול קבוע, הקאה, הזעה כבדה או תרופות כגון התייבשות טבליות. צורה מיוחדת של סוכרת, שנקרא סוכרת אינסיפידוס, מוביל גם להיפרנטרמיה דרך אובדן נוזלים גבוה במיוחד. זה נגרם על ידי תקנה פגומה ב מוֹחַ or כליה.

הגוף מאבד את היכולת לסגת מים מהשתן הראשוני או הקדמי המיוצר ב כליה. כתוצאה מכך, הגוף מפריש כמויות אדירות של שתן, בין 5 ל 25 ליטר ליום. אם מסופק מעט מדי נוזל לגוף מבחוץ, זה נגמר גם ב התייבשות עם היפרנטרמיה.

זה משפיע בעיקר על אנשים מבוגרים שלעתים קרובות שוכחים לשתות בגלל צמאונם המופחת. ההפך מהיפרנטרמיה היפוולמית היא היפרנטרמיה היפרוולמית. זה יכול להיות מופעל, למשל, על ידי שתיית מי ים מלוחים או כחלק מטיפול בעירוי רפואי עם תמיסת מלח.

סיבה אפשרית נוספת היא מה שמכונה תסמונת קון, מחלה של קליפת יותרת הכליה המובילה להיפרנטרמיה. ה בלוטת יותרת הכליה מייצר יותר מדי אלדוסטרון, מה שגורם ל כליה להוציא נתרן מהראשוני או המוח הקדמי. אי-ויסות זה מגביל אם כן את הפרשת הנתרן ומוביל להיפרנטרמיה.