אִבחוּן
אנמנזה כבר מספקת אינדיקציות לא מיאלופתיה. חשוב לשאול על תסמינים ספציפיים כגון שיתוק, הפרעות רגישות או כְּאֵב בעמוד השדרה. הבדיקה הקלינית מספקת וודאות נוספת, שכן רפלקס יכול להיות בולט, למשל, וניתן לשנות את דפוס ההליכה.
כדי לאשר את האבחנה, הדמיית תהודה מגנטית משמשת ככלי אבחון להדמיה. במקרים מיוחדים, כגון חשד לכלי הדם. מיאלופתיה, עמוד השדרה אנגיוגרפיה מומלץ. מיאלוגרפיה יכול להיות גם צוין. בהליך זה מוזרק חומר ניגודיות לתוך ה- תעלת עמוד השדרה תחת רנטגן הדמיה כדי להראות את תנאי החלל של חוט השדרה והיוצא עצבים.
הדמיית תהודה מגנטית היא שיטת הבדיקה החשובה ביותר לגילוי מיאלופתיה. מצד אחד, מבנים הדוחסים את חוט השדרה, כמו פריצת דיסק או גידולים, ניתן לראות באמצעות MRI. ניתן גם לדמיין שינויים בכלי הדם.
מאידך, אזורים פגומים באזור חוט השדרה ניתן להבדיל בין רקמת עצב בריאה בתמונת ה- MRI. במקרים בודדים, טומוגרפיה ממוחשבת יכולה להיות שימושית כ- תוספת לתמונה אם מתעוררות שאלות הנוגעות למבנים גרמיים. המונח אות מיאלופתיה מקורו באבחון הדמיה.
הוא משמש את הרדיולוגים בעיקר לתיאור בדיקות הדמיה תהודה מגנטית (MRI). האחד מדבר על אות מיאלופתיה כאשר הדמיה מעידה על פגיעה בחוט השדרה (מיאלון). זה יכול להיות המקרה למשל במקרה של בצקת (הצטברות נוזלים) או גידול בחוט השדרה.
אות מיאלופתיה אינו ספציפי, כלומר הוא מתרחש ללא תלות בגורם לפגיעה בחוט השדרה. לפיכך הנזק בחוט השדרה יכול להיות זמני בלבד. לא תמיד יש לחולה תסמינים חמורים.
לכן, בנוסף לאות מיאלופתיה, הסיבה שלו ותסמיני המטופל מכריעים לטיפול. אי אפשר להעריך את חוט השדרה בצורה טובה מאוד בקונבנציונאלי קרני רנטגן תמונה. גם בבדיקת CT לא ניתן לשלול פגיעה בחוט השדרה בוודאות מוחלטת.
לכן בדיקת MRI היא שיטת הבחירה לאבחון מיאלופתיה. בהתאם לסיבה למיאלופתיה, מבחינים בין אפשרויות טיפוליות שונות. ראשית, קיימת האפשרות של טיפול שמרני, שהוא מכוון לסימפטומים.
במקרה כְּאֵב, המטופל ניתן משככי כאבים, לפיה מה שמכונה NSAIDs (תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות, כגון איבופרופן, דיקלופנק) מתאימים במיוחד למטרה זו, מכיוון שיש להם גם השפעה אנטי-דלקתית ומניעה דלקת. תרופה להרפיית שרירים מובילה לעיתים קרובות גם להקלת התלונות. בנוסף, נעשה שימוש בטיפול פיזיותרפי.
בדרך כלל יש לטפל בגורם המייליופתיה בפועל בניתוח, כך, למשל, במקרה של מיאלופתיה דחיסה, הלחץ על חוט השדרה יוסר. באופן כללי, הפרוגנוזה של המחלה היא הטובה ביותר עם אבחון מוקדם והתחלת טיפול מהיר ומספק. ככל שהפגיעה בתאי העצב המושפעים מהירה יותר, כך גדלה הסבירות שקטע חוט השדרה המתאים יכול להתחדש.
בהתערבות כירורגית בעמוד השדרה נעשה ניסיון להקל על הלחץ על חוט השדרה שנפגע מלחץ. נעשה שימוש בטכניקות כירורגיות שונות, לפיה מבחינים בין גישה מקדימה או מאחור. לדוגמה, באזור עמוד השדרה הצווארי נבחרת לעתים קרובות יותר גישה מהחזית, כאשר המטופל שוכב על שולחן הניתוח במצב שכיבה במהלך הניתוח.
לפני ביצוע חתך העור, בודקים את המיקום של החוליה שיש לנתח באמצעות נייד קרני רנטגן מְכוֹנָה. על מנת להגיע לאזור הפגוע, המבנים הממוקמים בחזית הרחוב צוואר, כמו שרירים, בלוטת התריס או גדול דם כלי נדחקים הצידה. עודף רקמות באזור תעלת עמוד השדרה ניתן להסיר כעת באמצעות מכשירים מיוחדים.
אם לא ניתן לשמר את הדיסק, מכניסים מרווח קרמי או טיטניום. אם תמלא את מציין המיקום בחומר עצם, תוכל לחבר את שני גופי החוליות הסמוכים זה לזה וכך להשיג יציבות טובה. ההליך מתבצע תמיד תחת הרדמה כללית.
תלוי במורכבותו, זה לוקח בין שעה למספר שעות. לאחר האשפוז באשפוז, הטיפול השיקומי צריך להתבצע. נדרשים עד 4 חודשים עד שעמוד השדרה גמיש לחלוטין לאחר ההתערבות הכירורגית.
