קוליטיס כיבית (CU; מילים נרדפות: קוליטיס כרוניקה purulenta; קוליטיס פוליפוזה; קוליטיס כיבית; דלקת כיב כיבית; גסטרואנטריטיס כיב; קוליטיס כיבית; דלקת מפרקים כיבית; אנטרוקוליטיס כיבית; ICD-10-GM K51.-: קוליטיס כיבית) היא מחלה דלקתית כרונית של השטחית רירית (רירית ותת-רירית) של חַלחוֹלֶת (פי הטבעת) ואולי מעי גס (נקודתיים; התפשטות פרוקסימאלית). ההדבקה היא בדרך כלל רציפה ומקורם ב חַלחוֹלֶת (תמיד שורץ). בדרך זו, כל כולו מעי גס (פנקוליטיס כיבית, כ- 20% מהמקרים) והליום הסופי (החלק האחרון של מעי דק; "דלקת ריאות בשטיפה אחורית") עשויה להיות מושפעת. בכ- 40-50% מהמקרים, קוליטיס כיבית מתבטא ב חַלחוֹלֶת ו sigmoid (הקשר בין מעי גס ופי הטבעת). ב- 30-40% יש צד שמאל קוליטיס (דלקת במעי הגס העולה) ובכ -20% מהמקרים קיימת דלקת בלבלב, כלומר דלקת במעי הגס כולו. אופייני הוא הופעה של מה שמכונה פסאודופוליפים, שהם סימן אופייני למחלה קיימת יותר. בשל הסימפטומים, כיבית קוליטיס יכול בקלות להתבלבל עם מחלת קרוהן. סיווג לפי קורס:
- קורס חוזר כרוני
- קורס רציף כרוני
- אפיזודה מלאה - תסמינים קליניים עם מעורבות מערכתית (מערכתית: מחלה הפוגעת במספר איברים).
- הפוגה (שקיעה זמנית או קבועה של תסמיני המחלה, אך ללא השגת התאוששות).
יחס מין: גברים ונשים מושפעים באותה מידה. שיא תדירות: המחלה מתרחשת בעיקר בין השנה ה -25 ל -35 לחייהם. אצל 15-25% מהחולים הסימפטומים הראשונים מופיעים לפני גיל 20, באופן ספורדי המחלה מתחילה בילדותם. שכיחות המחלה באירופה ובצפון אמריקה גדלה במשך עשרות שנים. עכשיו זה מתחיל לקפוא. הוא עומד על 0.5% באירופה. באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה המחלה הייתה בעבר נדירה אך כעת היא מתחילה לגדול משמעותית. השכיחות (תדירות המקרים החדשים) היא כ- 6 מקרים לכל 100,000 תושבים בשנה (בגרמניה). בסך הכל מושפעים מכ -150,000 גרמנים. מהלך ופרוגנוזה: מהלך הכיב קוליטיס הוא חוזר כרוני ב 85% מהמקרים. עם זאת, 5-10% מהחולים שעברו התקף אחד בלבד של המחלה נותרים ללא תסמינים במשך שנים רבות. ב -10% מהמקרים הקורס כרוני-רציף, כלומר הסימפטומים דועכים ועוצמתם. הפוגות מוחלטות (הפחתה קבועה של תסמיני המחלה, אך ללא החלמה) אינן מתרחשות. בעוד 5% מהמטופלים, הקורס הוא בעל מחלה מוחלטת, כלומר המחלה מתחילה באופן פתאומי וקשה. כיום ידוע כי דיאטה ממלא תפקיד מינורי בלבד במניעת קוליטיס כיבית. מצד שני, יש חשיבות רבה כאשר המחלה כבר קיימת. בגלל חוזר שלשול ופגיעה במעי רירית, חולים נמצאים בסיכון גבוה ל תת תזונה. סימנים של תת תזונה ניתן לאתר אצל 85% מהילדים הסובלים מדלקת קוליטיס כיבית. תת תזונה נגרמת על ידי אובדן החלבון הכבד דרך המעי המודלק רירית. עם זאת, היצע המיקרו-מזינים כגון ברזל, ויטמין D, חומצה פולית ו אבץ לעיתים קרובות אינו מספיק, מה שמשפיע לרעה על הגדילה וההתפתחות אצל ילדים. בקרב מבוגרים השכיחות לתת תזונה היא 7.2% .הקטלניות (התמותה הקשורה למספר האנשים הסובלים מהמחלה) במקרים אלה היא עד 30%. לאחר מהלך מחלה של יותר מעשר שנים, לחולי קוליטיס כיבית יש סיכון מוגבר להתפתחות סרטן המעי הגס (סרטן המעי הגס או פי הטבעת). שלושים שנה לאחר האבחון הראשוני, הסיכון המצטבר לקרצינומה הוא קצת פחות מ -20%. בדלקת הלבלב (דלקת במעי הגס כולו), שיעור ההישרדות ל -20 שנה הוא> 80%. קוליטיס כיבית ניתן לריפוי באמצעות פרוקטוקולקטומיה (הסרה כירורגית של המעי הגס והחלחולת). תחלואה נלווית: חולים עם מחלת מעי דלקתית (IBD) נמצאים בסיכון מוגבר ל צליאק הערה: ילדים ובני נוער נמצאים בסיכון מוגבר לבעיות פסיכו-סוציאליות ולמחלות פסיכיאטריות. חולים עם קוליטיס כיבית צפויים להיות בעלי שכיחות מוגברת של 3.96 אחוזים מחלת פרקינסון.
