מחלת פרקינסון

במחלת פרקינסון (מילים נרדפות: אידיופטית תסמונת פרקינסון (IPS); מחלת פרקינסון בגוף לוי; גוף לוי; אגיטנים לשיתוק; מחלת פרקינסון; פרקינסוניזם; מחלת פרקינסון; תסמונת פרקינסון; מחלת פרקינסון; שיתוק רועד; ICD-10-GM G20.-: ראשוני תסמונת פרקינסון) היא תסמונת חוץ-פירמידאלית הנובעת מהתנוונות של נוירונים דופמינרגיים בסובסטניה ניגרה.

הפרעה זו מייצגת את המחלה הנוירולוגית הנפוצה ביותר בגיל מבוגר.

לחלוקה של תסמונות פרקינסון, ראה סיווג.

יחס מין: גברים ונשים הושפעו באותה מידה, אך נצפתה עלייה קלה בגברים (50-59 שנים). על פי מחקר שנערך לאחרונה, גברים יושפעו לעיתים קרובות יותר מנשים בעתיד. בקרב גברים, על פי מחקר אחד, העלייה הייתה 24% לעשור (RR 1.24; 1.08-1.43); במיוחד אצל גברים בני 70 ומעלה, שיעור ההיארעות של פרקינסוניזם (RR 1.24; 1.07-1.44) ומחלת פרקינסון (RR 1.35; 1.10-1.65) עלה.

שכיחות שיא: השכיחות המרבית של PD היא בין הגילאים 55 עד 65 שנים.

השכיחות (שכיחות המחלה) היא 0.3-0.5% מהאוכלוסייה (בגרמניה). בקבוצת האנשים מעל גיל 60 השכיחות היא 1% ובקבוצת האנשים מעל גיל 80 השכיחות היא 1.5-2%. בגרמניה ישנם כ -250,000 מקרים של מחלת פרקינסון.

השכיחות (תדירות המקרים החדשים) היא 11-19 מקרים לכל 100,000 תושבים בשנה; בקבוצת בני 40-44 מדובר על מקרה אחד לכל 1 תושבים בשנה (בגרמניה).

מהלך ופרוגנוזה: מחלת פרקינסון היא פרוגרסיבית ומראה מהלך שלבי הקשור בליקויים מוטוריים, התנהגותיים ופסיכולוגיים שונים. אם תרפיה ניתן במועד, תוחלת החיים אינה מוגבלת.