תזונה ופעילות גופנית | כיצד ניתן למנוע דיכאון?

תזונה ופעילות גופנית

הקשר בין הנפש לתזונה מוכח על ידי יותר ויותר מחקרים מדעיים. למרות שההשפעה של חומרים הכלולים במזון נחשבת בעיני מדענים רבים לקטנה מכדי להשיג ריפוי יעיל באמצעות שינויים תזונתיים, אוכל בריא יכול למנוע התפתחות של דכאון ובדרך כלל מגבירים את הרווחה. ה דיאטה צריך להיות מאוזן, להכיל הרבה פירות וירקות, וכמקור לחלבון, לסמוך יותר על דגים מאשר על בשר.

הצריכה המוגברת של דגים מגדילה את אספקת חומצת האמינו טריפטופן, אותה ניתן להמיר לחומר המסנג'ר סרוטונין בתוך הגוף. חומר המסנג'ר הזה עובד ב מוֹחַ - זה עוזר להתמודד עם לחץ ונותן תחושות של אושר. בנוסף לאפקט הכימי של המזון, הוא גם עושה טוב לגוף.

אוכל בריא משפר את המערכת החיסונית ו כושר גופני, אתה מרגיש טוב יותר ויש לך יותר כוח ודחף לבצע. ניתן להשתמש בכוח זה שנצבר לאחרונה, למשל, לעסוק בספורט. הרבה פעילות גופנית באוויר הצח, כמו ריצה קלה או רכיבה על אופניים, מעלה את מצב הרוח ומקדמת רווחה. עם זאת, יש לדאוג להימנע מאכזבות מיותרות - אין להגדיר יעדים גבוהים מדי, אלא להיות מציאותיים ובר השגה, כך שניתן יהיה להגדיל עוד. הצלחות ספורטיביות גם משמחות אותך ומובילות לשחרור האושר הורמונים.

Social Network

סביבה חברתית יציבה מחזקת את ההערכה העצמית של האדם ומעניקה תחושה של צורך ותמיכה. קשר קבוע עם חברים ובני משפחה מונע התפתחות של מצב חיים בודד ומונע דכאון. בשורות הסמכים הקרובים יש בדרך כלל אדם שאיתו אפשר לדבר על בעיות, מה שלעתים קרובות מקל על ההתמודדות איתן - ניתן למצוא פיתרון ביחד ואיננו לבד מול הבעיה.

פסיכולוגים ורופאים

מסיבות שונות, ייתכן ושיחות על בעיות אישיות אינן אפשריות עם אנשים מהסביבה הקרובה. גם החשש שמצב הלחץ של האדם עצמו יישא כלפי חוץ (זה יכול לקרות גם בכוונות טובות או עוזרות) מונע מאנשים רבים לנהל שיחות אקטיביות שיכולות להקל על הנפש. במקרים אלה קיימת אפשרות להתייעץ עם פסיכולוג או רופא.

חוסר הרצון של אנשים רבים לנקוט בצעד זה מחשש שיתויגו כ"משוגע "הוא לרוב מכשול במניעת דכאון. ראשית יש ללמוד גישה פתוחה לבעיות פסיכולוגיות מתעוררות או קיימות, ואצל אנשים רבים עולה מאמץ רב לשוחח עם מומחה בפעם הראשונה. אבל כידוע, הם לא לבד בזה. בהקשר זה יש לשקול מחדש את תדירות הדיכאון באוכלוסייה: בממוצע, לפחות לאחד מכל 10 יש בעיות פסיכולוגיות הדורשות טיפול. עדיף לראות מומחה באופן מניעתי מאשר צריך ללכת לאחד.