תורת התנועה

מבוא

כמעט בלתי אפשרי לתאר או אפילו לנתח את התנועה. גורמים רבים מדי ממלאים תפקיד בחקר תופעת התנועה הספורטיבית. בואו נסתכל על אדם ריצה אחרי אוטובוס, למשל, והשווה פעולה ספורטיבית זו עם גמר ריצת 100 מטר של המשחקים האולימפיים.

תנועה כמעט זהה שנראית מבחוץ בכל זאת ממלאת אינספור כוונות שונות. על מנת להצליח לממש תנועה ספורטיבית, עליה תמיד למלא מטרה. ריצת יער מתבצעת מעט למען הספורט כמו א מרתון. יהיה זה בריאות, שיפור ביצועים, עיצוב גוף, היבטים חברתיים או דברים אחרים, תנועה ספורטיבית תמיד זקוקה למטרה.

סיווג תנועות

היבטים פסיכולוגיים, חברתיים, פדגוגיים ואחרים חייבים להשתמע בתיאור התנועות. התנועה האנושית מתחלקת לתנועה יומיומית ולתנועת ספורט. האחרונים הם כולם תנועות שבהן המטרה להתמודד עם פעולות יומיומיות איננה המוקד העיקרי.

ריצה אחרי שאוטובוס החמיץ הוא אפוא תנועה יומיומית, אם כי אפקט ההסתגלות שהוא מייצר זהה לזה של תנועת הספורט. לכן פעילות ספורטיבית מכוונת תמיד לשמירה או לשיפור הביצועים הגופניים. יתר על כן, תנועה ספורטיבית מחולקת להיבטים חיצוניים ופנימיים. ההיבט החיצוני מתייחס למראה אובייקטיבי של תנועות (מה שנראה מבחוץ). ההיבט הפנימי מתייחס לתהליכים המתרחשים בגוף האדם במהלך התנועה.

הַגדָרָה

תורת התנועה היא חלק ממדעי הספורט, העוסק בביטוי של תנועה אתלטית. על מנת לבצע שיטת תנועה ספורטיבית, יש לעמוד במספר תנאים מוקדמים. בשנים האחרונות התפתחו ארבע דרכים שונות להסתכל על תנועה.

בראייה הביו-מכנית של התנועה, התנועות הספורטיביות והאתלט כפופות לחוקים הביופיזיים. התפיסה ההוליסטית של התנועה פירושה שהתנועה הספורטיבית הכוללת היא יותר מסכום התנועות האישיות (ראה גישתו המורפולוגית של MEINEL). תנועה נחשבת פונקציונאלית אם היא כפופה להגשמת מטרה מסוימת.

הגישה המבוססת על יכולת מתמקדת בתנאי הקדם אותו אתלט זקוק לביצוע תנועות. נטייה אישית ורמת ביצוע הם היבטים מכריעים בגישה זו. נושא זה עשוי גם לעניין אתכם: חינוך גופני

• גישה ביו-מכנית
• גישה הוליסטית
• גישה פונקציונלית
• גישה מכוונת יכולת

קינסיולוגיה לעומת מדעי התנועה האנושית

במילה קינסיולוגיה היא המילה הוראה. לפיכך יש להניח שתיאוריית תנועה עוסקת אך ורק בהיבט הדידקטי של התנועה. למרות זאת, קינסיולוגיה זה הרבה יותר מסתם לימוד התנועה.

תורת התנועה מחולקת לתורת תנועה כללית ומיוחדת. תיאוריית התנועה הכללית עוסקת בהיבטים שאינם ספציפיים לענף ספורט מסוים, ואילו תיאוריית התנועה המיוחדת עוסקת בתהליכים התלויים בספורט. הקינזיס משני תחומים אלה מביא למדע התנועה. קינסיולוגיה לפיכך שייך למדע התנועה. מחברים אחרים משתמשים במושג הקינסיולוגיה כמילים נרדפות למדע התנועה, בעוד שאחרים החליפו את מושג הקינסיולוגיה במושג הקינסיולוגיה.