דליות הוושט - נקראות בשפה המקומית ורידים בולטים של הוושט - (מילים נרדפות: דליות ורידיות מדממות של הוושט; דליות דליות מדממות) כִּיב של הוושט; דליות במורד ההר; שטפי דם בדליות הוושט; דליות הוושט ללא דימום; שטפי דם דלקת הוושט; דליות הוושט; דליות הוושט; כיב דליות בוושט; כיב מדמם דליות של הוושט; כיב בוושט הדליות; דלקת ורידית של הוושט; ICD-10-GM I85. -: דליות הוושט) הם דליות (ורידים בולטים) של תת הרירית (מתחת ל רירית) ורידי הוושט (צינור המזון). הם תוצאה של יתר לחץ דם בפורטל (לחץ גבוה בפורטל וָרִיד), המתרחש לעיתים קרובות במהלך כבד שחמת (הצטמקות בכבד).
לדליות הוושט קירות דקים מאוד ויכולים להיקרע (לקרוע) במהירות. גם מאמץ גופני כמו הרמת משאות כבדים או שיעול גורם לעליית לחץ בוורידים. דימום מדופק הוושט הוא סיבוך מסכן חיים!
מבחינים בין:
- דליות הוושט עם דימום - ICD-10-GM I85.0
- דליות הוושט ללא דימום - ICD-10-GM I85.9
במסגרת של יתר לחץ דם בפורטל, בשל שלב מתקדם כבד שחמת, דליות הוושט ניתנות לזיהוי בכ- 50% מהאנשים שנפגעו. כל מטופל עם כבד יש לבחון שחמת בקביעות נוכחות של דליות הוושט.
שכיחות (תדירות המקרים החדשים) לדימום של ורידי הוושט הוא כ -5% לשנה או 30% כאשר מתגלים מה שמכונה "כתמים אדומים דובדבנים" רירית (קרום רירי) של הוושט.
מהלך ופרוגנוזה: דליות הוושט נוצרות ללא תסמינים. בדרך כלל הם לא שמים לב אליהם עד שהם נקרעים (קרע) ומתרחש דימום דליפה מהוושט. הסיכון לשטפי דם במערכת הוושט עולה עם חומרת הנזק לכבד. תוך שנתיים מהאבחון, כ- 25-40% מהחולים סובלים מדימום של דלקת הוושט, וחלק מהחולים הללו מפתחים גם דליות בקיבה וגסטרופאתיה יתר לחץ דם (הרחבת הוורידים בקיבה רירית נגרמת על ידי ורידי דם גיבוי עקב עלייה לחץ דם בסטרומה הפורטובנית).
דליות הוושט לעיתים קרובות חוזרות (חוזרות) מכיוון שלרוב לא ניתן לתקן את הסיבה. בתוך 10 הימים הראשונים לאחר הדימום הראשון, הסיכון לדימום חוזר הוא 35%. תוך שנה מהדימום הראשון, שיעור ההישנות הוא 70%.
הקטלניות (התמותה שקשורה למספר האנשים הסובלים מהמחלה) הקשורה לדימום הראשון גבוהה ככל 30%. גורמים אחרים למוות הם בשחמת כבד קשה או דלקת ריאות (ריאות הַדבָּקָה).
