תברואה של חיידק MRSA
בגלל ההתנגדויות תיקון לא תמיד קל. יש להבחין בין טיפול בזיהום סימפטומטי עם MRSA עצמו והתיישבות העור או הריריות. במקרה של קולוניזציה כזו, הצעדים מוגבלים בעיקר ליישומים חיצוניים.
עם זאת, לפני הטיפול MRSA, יש לבדוק את היכולת לחטא אותו. לדוגמה, צנתרים או צינורות הזנה לא צריכים להיות זמינים עוד לפני הטיפול התרופתי. יש לטפל מראש ככל האפשר בפצעים פתוחים או בדלקות עור בכדי להגדיל את סיכויי הצלחת הטיפול.
לאחר מכן השיקום עצמו לוקח בערך 5 - 7 ימים. בשלב זה, משחת אף אנטיביוטית (למשל משחה Mupirocin) מוחלת 3 * מדי יום. לכך משלים טיפולי הפה והשיניים עם חומר חיטוי המאושר לריריות, כמו אוקטינידול.
בנוסף, כל הגוף כמו גם שער יש לשטוף כל יום בתמיסת כביסה מחטאת, כמו אוקטנשן. בנוסף, יש לחטא גם את כל החפצים והמשטחים המשומשים, או להשתמש במגבות מיד לאחר השימוש. כבדק להצלחה, ספוגית נלקחת 48 שעות לאחר סיום התברואה ואז שוב לאחר 6 ואז לאחר 12 חודשים.
רק אם כל המריחות שליליות, MRSA התברואה הצליחה. אזור בעיה נוסף הוא זיהום MRSA סימפטומטי, אותו יש לטפל באופן שיטתי באנטיביוטיקה. בשל ההתנגדות של MRSA לקבוצת ה- ß-lactam הנמצאת בשימוש בתדירות גבוהה אחרת אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה, יש להשתמש באנטיביוטיקה מקבוצת מה שמכונה אנטיביוטיקה עתודה.
האנטיביוטיקה המדויקת לשימוש נקבעת לאחר מכן באמצעות אנטיביוגרמה ומבוססת על ניסיון קליני. האנטיביוגרמה קובעת מראש לאיזה סוכן הזן MRSA המתאים הוא הרגיש ביותר. בתדירות גבוהה, אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה מקבוצת הגליקופפטידים (למשל ונקומיצין) או משתמשים בתכשירים חדשים יותר כמו לינזוליד או דפטומיצין.
לעיתים קרובות גם בשילוב עם למשל ריפמפיצין, קלינדמיצין או ג'נטמיצין. לפני הטיפול בפועל, יש להסיר מקורות זיהום נשלפים, כמו צנתרים, במידת האפשר. חשוב גם התברואה הנוספת של משטח הגוף והריריות. חולים עם זיהום MRSA מקבלים חדר בידוד ויש להקדיש תשומת לב מיוחדת לאמצעי היגיינה.
