בדיקת Rinne היא הליך בדיקת אף אוזן גרון סובייקטיבי, לא פולשני ובעל ביצוע מהיר המשתמש במזלג כוונון רוטט כדי להשוות את הולכת העצם והולכת האוויר של האוזן. ניתן להשתמש בהליך הבדיקה להצהרת אבחנה מבדלת לגבי סוג ה- אובדן שמיעה, אשר במיוחד מאפשרים להבחין בין אובדן שמיעה סנסוריאלי למוליך. מכיוון שמבחן ה- Rinne הוא הליך בדיקה סובייקטיבי, על המטופל להיות מוכן לשתף פעולה ועליו להיות מסוגל לעקוב אחר הבדיקה והוראות צוות הבדיקה ללא מגבלות.
מהו מבחן רין?
מבחן Rinne הוא הליך בדיקת אף אוזן גרון סובייקטיבי, לא פולשני ומהיר המשתמש במזלג כוונון רוטט כדי להשוות את הולכת העצם והולכת האוויר של האוזן. מבחן Rinne הוא בדיקה סובייקטיבית המשמשת בגרון אף-גרון. היינריך אדולף רין תיאר לראשונה את ההליך בשנת 1855. כמו במבחן וובר ובמבחן בינג, גם מבחן רין הוא מבחן מזלג כוונון. הולכת השוואה בין הולכת האוויר והולכת העצם, אשר בשילוב עם תוצאות בדיקת וובר מאפשרת להקצות אובדן שמיעה. ברוב המקרים, מבחן וובר מקדים את מבחן הרין. עם זאת, ניתן להשתמש בשני ההליכים גם בסדר הפוך בנסיבות מסוימות. המבחן המכוון קליני של מבחן Rinne עובד על התכונות הפיזיולוגיות של האוזן ובכך משמש לאבחון קליטת קול או הפרעות הולכת קול. כל אוזן נבדקת בנפרד. אם מבחן וובר חשף בעבר חד צדדי אובדן שמיעה, בדיקת Rinne מבוצעת בדרך כלל באוזן אחת בלבד.
פונקציה, אפקט ומטרות
יחד עם מבחן וובר, מבחן Rinne מהווה את ההליך הסטנדרטי לבדיקת הפרעות שמיעה כיום. בהליך הבדיקה ניתן להשתמש באובדן שמיעה חד צדדי וכן באובדן שמיעה דו צדדי. מכיוון שמבחן Rinne מאפשר להבחין בין אובדן שמיעה סנסוריאלי למוליך, ההליך הוא בעיקר בעל משמעות אבחנתית מבדלת. כל תרגול אף אוזן גרון מסוגל לבצע את הליך הבדיקה. לקראת הליך הבדיקה, מזלג כוונון מוגדר ברטט. לאחר מכן הצוות שמבצע את הבדיקה מניח את כף הרגל הרוטטת של מזלג הכוונון על התהליך המסטואידי. זהו צינור עצם שאחראי על העברת תחושות הקול וממוקם כתהליך עצם מאחורי כל אוצר. המטופל שומע כעת צליל באמצעות תנודות מזלג הכוונון. הצוות שמבצע את הבדיקה מבקש ממנו להודיע להם מתי הצליל מפסיק. לאחר ההשתקה הנתפסת סובייקטיבית של הולכת העצם מאחורי האוזן, מזלג הכוונון מוחזק כעת על הולכת האוויר מול האוזן. המכשיר אינו נכה שוב למטרה זו. בדרך כלל, העצמות ואת עור התוף להגביר את הצליל בהולכת האוויר מול האפרכסת. לכן חולה עם שמיעה רגילה שומע את הקול שהושתק על הולכת העצם שוב על הולכת האוויר מול האוזן ברגע שמזלג הכוונון מוחזק מול האפרכסת. הולכת האוויר של חולה בריא משחזרת באופן טבעי את הצליל בתעלות האוזניים יותר מתהליך המוסטואיד של הולכת העצם. בדיקת המרזב נחשבת לחיובית אם המטופל שומע את הצליל שוב דרך הולכת האוויר. אם הוא לא יכול לשמוע את זה שוב אפילו מול האפרכסת, תוצאת הבדיקה נחשבת לשלילית. באובדן שמיעה מוליך, המטופל שומע את קול מזלג הכוונון חזק וארוך יותר דרך הולכת העצם מאשר דרך הולכת האוויר. לכן, בדיקת Rinne שלילית עשויה להצביע על אובדן שמיעה מוליך. אם, לעומת זאת, יש ירידה בשמיעה חיישנית, המטופל בקושי שומע את הצליל הן על הולכת העצם והן על הולכת האוויר. עם זאת, תפיסת הקול מעל הולכת האוויר לעולם אינה גרועה מהתפיסה על הולכת העצם באובדן שמיעה סנסוריאלי.
סיכונים, תופעות לוואי וסכנות
מכיוון שמבחן הרין הוא אחד ממבחני השמיעה הסובייקטיביים, ההליך אינו מתאים ללא תנאי לכל מטופל. אצל ילדים ואנשים עם מוגבלות שכלית, מבחן Rinne עשוי להניב תוצאות כוזבות. התפיסה הסובייקטיבית ושיתוף הפעולה של המטופל הם המוקד של הליך הבדיקה. לאנשי צוות הבדיקה קשה להעריך עד כמה ההצהרות על תפיסת קול תואמות את האמת. לכן, בדיקת Rinne אינה מתאימה באותה מידה לחולים שאינם רוצים, למשל, כמו בדיקות שמיעה אחרות מקבוצת הליכי הבדיקה הסובייקטיבית. בפרט, אם תוצאות בדיקות וובר ורין סותרות, אנשי הבדיקה עשויים להטיל ספק בשיתוף הפעולה של המטופל או לחשוד שתפיסת הנבדק לא הייתה נכונה. לא מבחן וובר ולא מבחן רין כרוכים במאמץ כלשהו מצד המטופל. למעשה, מבחן Rinne הוא אחד ממבחני ה- ENT המהירים ביותר שנעשו אי פעם. מכיוון שמבחן הבדיקה הוא הליך לא פולשני, המטופל אינו זקוק לאשפוז או לבצע כללי התנהגות מיוחדים לפני ההליך. אין שום סיכונים או תופעות לוואי הקשורים למבחן Rinne. לכל היותר מתרחשת צלצול זמני באוזניים. ככלל, בדיקת Rinne לעולם אינה מתבצעת באופן עצמאי, אלא תמיד בשילוב עם מבחן Weber, שאותו קל באותה מידה בלבד וכמו מבחן Rinne, אין בו סיכונים או תופעות לוואי. בדיקת וובר כוללת גם רטט מזלג כוונון, המונח על כתר איש הבדיקה ראש. הצליל מועבר שלב לשתי האוזניים הפנימיות דרך הולכת העצם לשמיעה רגילה. תוצאות החורגות מכך מעידות על הפרעת שמיעה חד-צדדית או א-סימטרית, שניתן לקבוע עוד באמצעות בדיקת Rinne.
