כאיבר העיקרי של מערכת הלימפה, ה- תימוס ממלא תפקיד חשוב באדם המערכת החיסונית. בתוך ה תימוס, ה לימפוציטים T אחראי על הגנה חיסונית נרכשת בשלה.
מהו התימוס?
אל האני תימוס הוא השם שניתן לאיבר המורכב משתי אונות בעלות צורה אסימטרית הממוקמות במדיאסטינום הקדמי (האמצעי אֶדֶר) מאחורי ה סטרנום (עֶצֶם הַחָזֶה). האיבר יוצא מהאנדודרם (אפיתל של שקיות הלוע השנייה והשלישית) בסוף החודש העוברי הראשון וגדלה לגודל של כ- 35 עד 50 גרם, בייחוד בינקות, עד לתחילת הבגרות המינית. בהמשך, מתרחשת רגרסיה והפיכת תאי התימוס לרקמת שומן חסרת תפקוד (מה שמכונה מעורבות תימית), כך שרק הרקמה של המבוגרים כבר לא יכולה להיות תוחמת מקרוסקופית. כי התימוס, בניגוד לשאר איברי הלימפה (כולל הלוחות של פייר, טחול), אינו נובע באופן בלעדי מהמזודרם (תלת השיניים האמצעיות) אלא משלוש השלוחות הערביות, הוא נקרא גם איבר לימפופיתל.
אנטומיה ומבנה
התימוס ממוקם במדיאסטינום הקדמי מאחורי סטרנום והיא מוקפת בכמוסת איברים שיוצרת קולגן רקמת חיבור. איבר הלימפופיתל מחולק לשתי אונות אסימטריות, אשר עוברות באמצעות חוט מדולרי מרכזי ובעלות אזור קליפת המוח. המסגרת הבסיסית של התימוס היא רשת המורכבת מתאי אפיתל מסועפים רדיאלית (כוכבים) המחוברים ביניהם על ידי תהליכים ציטופלזמיים. תאי האפיתל בתורם יוצרים קווצות תאים באזור המדולרי כמו גם אשכולות תאים כדוריים, מה שמכונה גופי האסל, ומתאספים אפיתל על פני האונות. אמנם אינספור לימפוציטים מוטבעים באזור קליפת המוח, שם הם מתפתחים ומתמיינים, אזור המדולרי מכיל בעיקר מקרופאגים ותאי אפיתל בנוסף לבשלות לימפוציטים T. אספקת העורקים לאיבר מסופקת בעיקר על ידי ה- rami thymici, הנובע מחזה החזה הפנימי עורק, בעוד שרירי הווריד מספקים ניקוז ורידי.
פונקציה ומשימות
כאיבר העיקרי של מערכת הלימפה, תפקידו העיקרי של התימוס הוא לפתח ולהבדיל את לימפוציטים T אחראי על חסינות אדפטיבית (נרכשת) ותאי. כבר בתקופת העובר או הפטוגנזה, לימפוציטים מ מח עצם להפקיד לתוך התימוס, שם הם מקבלים את ההטבעה החיסונית שלהם. לשם כך, תאי הרשתית או האפיתל של התימוס מייצרים באופן אנדוקרינלי מה שמכונה גורמים תימיים או הורמונים. פוליפפטידים אלה (כולל תימופואטין I ו- II, תימוזין) מגרים את הבידול של תימוציטים (תאי גזע פלוריפוטניים שמקורם ב מח עצם ומאוחסן בתימוס) ל T בוגר לימפוציטים. במהלך ההבשלה ללימפוציטים מסוג T, ה- דםמחסום תימוס חוסם מגע עם אנטיגנים אנדוגניים. לימפוציטים מסוג T הבוגרים נודדים לאחר מכן דרך זרם הדם לאיברים לימפואידיים משניים. בנוסף, התימוס משפיע על צמיחת הגוף כמו גם על חילוף החומרים בעצמות. לאחר גיל ההתבגרות, התימוס מאבד בהדרגה מתפקודו כחלק מההשתלה, כאשר הפרנכימה (רקמה ספציפית לאיברים) מוחלפת בהדרגה ברקמת שומן. בדרך כלל כבר לא ניתן להבדיל בין אזורי קליפת המוח והמדולרי, כמו גם תיחום של אונות.
מחלות ותלונות
התימוס יכול להיות מושפע מליקויים שונים, במיוחד שינויים פתולוגיים. לדוגמא, באפלזיה תימית, לתימוס יכול להיות נטייה להתפתח אך לא מצליח להיווצר. חוסר התפתחות התימוס הזה יכול עוֹפֶרֶת ליקויים חיסוניים מובהקים וניתן להבחין בהם בהקשר של תסמונת DiGeorge וכרומופתים אחרים כמו גם עוברי רטינואידים, אטקסיה teleangiectatica (לואי בר תסמונת ויסקו-אולדריך. במיוחד בגיל הרך ניתן לראות לעיתים קרובות הגדלת תימוס היפרפלסטית נסיגה באופן ספונטני, אשר עשויה להיות מלווה בתופעות תזוזה מכניות של האיברים הסמוכים, במיוחד קנה הנשימה (קנה הנשימה) וסמפונות, ובהתאם עוֹפֶרֶת בנוסף, התפתחות מעוכבת עם היווצרות תימוס מופחת (היפופלזיה תימית) עקב חוסר התפתחות והתבגרות של לימפוציטים מסוג T עלולה לגרום ליקויים חיסוניים חמורים עם זיהומים מובהקים וכן לרגישות מוגברת לזיהומים. בנוסף, מחלת גידול (תימומה או קרצינומה של התימוס) יכולה לנבוע מהתימוס, שלרוב פוגע בנשים בתדירות גבוהה יותר ומלווה בהשראה סטרידור כמו גם קוצר נשימה וקוצר נשימה עקב דחיסה של האיברים התוך-חזהיים. כחמישית ממחלות הגידול הללו של התימוס עשויים להיות קשורים מיאסטניה גרביס pseudoparalytica (מחלה אוטואימונית קשה של שריר השלד).
