שבר באגן: תיאור
האגן הוא החיבור בין עמוד השדרה לרגליים וגם תומך בקרביים. הוא מורכב מכמה עצמות בודדות המחוברות זו לזו בצורה איתנה ויוצרות את טבעת האגן. בעיקרון, שבר באגן יכול להתרחש בחלקים שונים של האגן.
שבר באגן: סיווג
מבחינים בשברים באגן בין פגיעות בטבעת האגן ובאצטבולום. האגודה לאוסטאוסינתזה (AO) מחלקת את פגיעות טבעת האגן השונות לפי יציבות טבעת האגן. הבחנה גסה נעשית בין שבר טבעת אגן יציב לשבר לא יציב.
שבר בטבעת האגן יציבה
שבר בטבעת האגן לא יציבה
שבר טבעת אגן לא יציב הוא שבר שלם הכולל את טבעות האגן הקדמיות והאחוריות. אנשי מקצוע רפואיים מתייחסים לזה כאל סוג B כאשר האגן יציב אנכית אך לא יציב מבחינה סיבובית. זה חל, למשל, על שבר הסימפיזה - "פגיעה בספר פתוח": סימפיזת הערווה נקרעת במקרה זה, ושני חצאי הסימפיזה נפתחים כמו ספר.
יתר על כן, שבר באגן נקרא סוג C אם מדובר בשבר אגן לא יציב לחלוטין. האגן נקרע עקב כוחות כבידה אנכיים ואינו יציב אנכית וסיבובית כאחד.
שבר אצטבולרי
שבר אצטבולרי מתרחש לעתים קרובות בשילוב עם פריקת מפרק הירך ("פריק הירך"). במקרים מסוימים (15 אחוזים), נפגע גם העצב ההיקפי של הרגל, העצב הסיאטי (nervus ischiadicus).
פוליטראומה
שבר באגן הוא פציעה חמורה. ב-60 אחוז מהמקרים, לחולים יש גם פציעות בחלקים אחרים של הגוף (כלומר, הם סובלים מפוליטראומה). בפרט, הפציעות הבאות עלולות להתרחש בשילוב עם שבר באגן:
- שברים בשלד ההיקפי (ב-69 אחוז מחולי שבר באגן).
- פגיעה מוחית טראומטית (ב-40 אחוזים)
- פציעות בחזה (ב-36 אחוזים)
- פציעות באיברי הבטן (ב-25 אחוזים)
- פגיעה בחוט השדרה (ב-15 אחוזים)
- פציעות אורגניטליות, שהן פציעות בדרכי השתן והאיברי המין (ב-5 אחוזים)
שבר באגן: תסמינים
בנוסף, סימני חבלה או חבורות עלולים להופיע בחלקי הגוף התלויים כגון האשכים, השפתיים והפרינאום. במקרים מסוימים, השבר באגן עלול לגרום לרגליים להיות באורכים שונים.
שברי אגן לא יציבים מתרחשים לעיתים קרובות כחלק מפציעות מרובות (פוליטראומה). לדוגמה, שתן דמי עשוי להעיד על פגיעה בשלפוחית השתן, הנפוצה יותר בקשר עם שברים באגן.
למטופלים לעיתים קרובות עצמות האגן שלהם נעקרו בקלות זו מזו. במקרים קיצוניים, האגן נפתח כמו ספר ("ספר פתוח"). הליכה כבר לא אפשרית לאדם עם פגיעה כזו.
שבר באגן: גורמים וגורמי סיכון
שבר באגן מתרחש בדרך כלל כתוצאה מנפילה או תאונה. הסיבה היא כוח ניכר ישיר או עקיף על האגן, כמו נפילה מגובה רב או אופנוע או תאונת דרכים.
השבר הנפוץ ביותר באגן הוא שבר ישיבה או שבר בעצם הערווה ובדרך כלל אינו מזיק. זה יכול להתרחש אפילו בנפילות פשוטות (כגון החלקה על קרח שחור).
שברים לא יציבים הם לרוב תוצאה של תאונות ונפילות מגובה רב. ברוב המקרים נפגעים גם עצמות ואיברים אחרים (פוליטראומה). פגיעה בשלפוחית השתן מסוכנת במיוחד.
שבר באגן אצל אנשים מבוגרים
אנשים מבוגרים מעל גיל 70 רגישים במיוחד לשבר באגן מכיוון שלעיתים קרובות הם סובלים מאוסטאופורוזיס: במקרה זה, העצם מסולקת, מספר גבעות העצם פוחת, וקליפת העצם הופכת דקה יותר. אפילו כוח קטן יכול לגרום לשבר. לעיתים קרובות יש לחולים שברים אחרים בעצמות, כגון שבר בצוואר עצם הירך. נשים מושפעות מכך במיוחד.
שבר באגן: בדיקות ואבחון
- איך קרתה התאונה?
- האם הייתה טראומה ישירה או עקיפה?
- היכן נמצא השבר האפשרי?
- איך אתה מתאר את הכאב?
- האם היו פציעות קודמות או נזקים קודמים?
- האם היו תלונות קודמות?
בדיקה גופנית
לאחר מכן, הרופא יבדוק מקרוב את הפרט עבור פציעות חיצוניות וימשש את האגן לאי סדרים. הוא ישתמש בלחץ מדוד על דלי האגן כדי לבדוק אם האגן אינו יציב. הוא ממשש את סימפיזה הערווה ומבצע בדיקה פי הטבעת (בדיקה דרך פי הטבעת) באצבעו כדי לשלול דימום.
הרופא בודק גם את התפקוד המוטורי ואת הרגישות של הרגליים כדי לראות אם עצבים כלשהם נפגעו. הוא גם בודק את זרימת הדם לרגליים ולרגליים על ידי תחושת הדופק בכף הרגל, למשל.
נהלי הדמיה
אם יש חשד לשבר בטבעת האגן האחורית, נלקחות תמונות אלכסוניות נוספות במהלך בדיקת הרנטגן. זה מאפשר הערכה טובה יותר של מישור הכניסה לאגן כמו גם של העצה ומפרקי העצה (המפרקים בין העצה והכסית). לפיכך ניתן למקם חלקי שבר שנעקרו או נעקרו בצורה מדויקת יותר.
אם יש חשד לשבר באגן אחורי, שבר אצבולרי או שבר עצם העצה, טומוגרפיה ממוחשבת (CT) יכולה לספק בהירות. הדמיה מדויקת גם מאפשרת לרופא להעריך בצורה מדויקת יותר את חומרת הפציעה - כמו גם רקמות רכות סמוכות. לדוגמה, CT מאפשר לרופא לראות עד כמה התפשטה חבורה.
הדמיית תהודה מגנטית (MRI) משמשת להערכת שבר בילדים ובמטופלים מבוגרים יותר. בניגוד ל-CT, הוא אינו כרוך בחשיפה לקרינה.
אם יש חשד לאוסטאופורוזיס כגורם לשבר באגן, מבוצעת דנסיטומטריית עצם.
בדיקות מיוחדות
בקשר עם שבר באגן, לעיתים קרובות מתרחשות פציעות בדרכי השתן כגון השופכן, שלפוחית השתן והשופכה. לכן משתמשים באורוגרפיה הפרשה (צורה של אורוגרפיה) לבדיקת הכליות ודרכי השתן המנקזות. לשם כך מוזרק למטופל חומר ניגוד דרך הווריד, המופרש דרך הכליות וניתן לראותו בתמונת רנטגן.
אורתרוגרפיה היא צילום רנטגן של השופכה. זה יכול לשמש לאבחון קרעים בשופכה. לשם כך, הרופא מזריק חומר ניגוד ישירות לתוך השופכה ולאחר מכן מבצע צילום רנטגן.
שבר באגן: טיפול
לשבר באגן יש סיכון גבוה לפקקת. הטיפול בשבר באגן שונה בהתאם למידת החמורות של הפציעות (חשוב למצב טבעת האגן האחורית) ולמצב המטופל.
פגיעת אגן יציבה מסוג A עם טבעת אגן שלמה ניתנת לטיפול בשיטות שמרניות. על המטופל להיות תחילה במנוחה עם רתמת אגן למשך מספר ימים. לאחר מכן, הוא עשוי להתחיל לעשות תרגילי ניידות לאט עם פיזיותרפיסט - עם מתן הולם של משככי כאבים.
האגן מיוצב בשעת חירום - או עם "קיבוע חיצוני" קדמי (מערכת אחיזה לשיקום שברים, המחוברת לעצם מבחוץ דרך העור) או מהדק אגן. אם גם הטחול או הכבד נפגעים, חלל הבטן נפתח על בסיס חירום. המנתח מנקה את החבורה הנרחבת ועוצר את הדימום באמצעות וילונות בטן. אם יש שבר בעצם הערווה, עצם הערווה מיוצבת מחדש עם צלחות.
עבור שברים במפרקים (כגון שבר אצטבולרי), ניתוח תמיד נחוץ כדי למנוע שחיקה מוקדמת של המפרק. ניתוח של האצטבולום צריך להתבצע תמיד במרכזים מיוחדים, שכן מדובר בהליך תובעני מאוד. השברים מקובעים באמצעות ברגים וצלחות או מייצב חיצוני כגון "מקבע חיצוני".
שבר באגן: סיבוכים
מספר סיבוכים יכולים להתרחש עם שבר באגן:
- פציעות בשלפוחית השתן והשופכה, בנרתיק ובפי הטבעת
- נזק לעצבים (כגון עצב אובטורטור)
- בגברים עם שבר בעצם הערווה: אימפוטנציה
- קרע סרעפתי כפציעה נלווית
- פקקת ורידים (חסימת ורידים עקב היווצרות קרישי דם)
הסיבוכים הבאים אפשריים עם שבר אצטבולרי:
- ארתרוזיס פוסט טראומטי (תלוי במידת ההרס של הסחוס והמפרק)
- התאבנות הטרוטופיות (המרה של רקמה רכה לרקמת עצם): למניעה ניתן להקרין את אזור הניתוח (שעתיים לפני הניתוח ועד 48 שעות לאחריו) ולתת משככי כאבים אנטי דלקתיים מסוג NSAID.
- נמק ראש הירך (מוות של ראש הירך), אם הטראומה הייתה מאוד אינטנסיבית וראש הירך לא סופק בדם במשך זמן רב
שבר באגן: מהלך המחלה ופרוגנוזה
שבר לא יציב באגן גם בדרך כלל מרפא היטב עם טיפול מתאים. סיבוכים כגון הפרעות בריפוי פצעים, דימום, דימום משני וזיהומים הם נדירים. במקרים מסוימים, עצבים המספקים את השלפוחית והמעי עלולים להינזק כתוצאה מהשבר באגן. לאחר מכן, ייתכן שהמטופל לא יוכל להחזיק צואה או שתן (בריחת צואה ושתן). כמו כן, התפקוד המיני עלול להיפגע אצל גברים.
התוצאה הטיפולית בשבר אגן לא יציב תלויה במידה רבה בפציעות הנוספות. עם זאת, ברוב המקרים, תנועות יומיומיות ומאמץ גופני רגיל מתאפשרים שוב לאחר מכן.
