אוזניים: אנטומיה, תפקוד, מחלות

בהמשך, "אוזניים" מתארות מחלות המוקצות לקטגוריה זו על פי ICD-10 (H60-H95). ה- ICD-10 משמש לסיווג הסטטיסטי הבינלאומי של מחלות וקשורות בְּרִיאוּת בעיות ומוכרות ברחבי העולם.

אוזניים

האוזן האנושית היא איבר חושי. הוא משלב בין חוש השמיעה לחוש לאזן, ולכן הם חשובים לתפיסה והתמצאות.

אנטומיה

האוזן מחולקת כדלקמן:

  • אוזן חיצונית (auris externa).
    • אוריקולה (Auricula auris)
    • תעלת שמיעה חיצונית (Meatus acusticus externus)
    • ממברנה טיפתית (Membrana tympani) - מפרידה בין האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה.
  • האוזן התיכונה (auris media) - חללי עצם המכילים אוויר.
    • חלל טימפני
      • שוכב מאחורי עור התוף
      • מכיל את שלושת העצמות malleus (פטיש), incus (סדן), stapes (stirrup).
    • שפופרת אוסטאכיה (Tuba auditiva) (שם נרדף: שפופרת אוסטאצ'יאן) - מחברת את חלל התוף עם אף האף (לוע האף, pars nasalis pharyngis או rhinopharynx).
  • אוזן פנימית (Auris interna)
    • האוזן הפנימית ממוקמת בעצם הפטרוסית (pars petrosa ossis temporalis), בבסיס העצם הזמנית (Os temporale).
    • היא מורכבת ממערכת מורכבת של חללי עצם קטנים בהם מוטבעים מערכות צינורות. בגלל המראה או הסידור שלו, זה נקרא "מבוך".
    • על פי הפונקציה, מבדילים בין מבוך השבלול (labyrinthus cochlearis), המכיל את איבר השמיעה בפועל (איבר קורטי), לבין המבוך הפרוזדור (labyrinthus vestibularis), המכיל את איבר האיזון:
      • שבלול שמיעה (שבלול)
        • מכיל תאי שיער שרושמים רעידות קול; בבסיסם סיבי עצב המעבירים מידע למוח דרך עצב השמיעה (עצב השבלול (acusticus))
      • איבר וסטיבולרי (איבר של לאזן).
        • מורכב משלוש תעלות חצי עגולות (arcades; canales semicirculares ossei) ו אטריום (vestibulum labyrinthi); תאי חישה ממוקמים בשני האזורים
        • באטריום ישנם שני איברי חישה קטנים היוצרים את מנגנון האוטולית כביכול. הם מכילים תאי חישה מסודרים דמויי סלק, שעליהם ממוקמים גבישים עדינים, האוטוליטים.
        • מתאי החישה, המידע החושי מגיע לשמיני. עצב גולגולתי (Nervus vestibulocochlearis) לגרעיני עצב תואמים ב גזע המוח (גרעינים שיווי המשקל).

פיזיולוגיה

האוזן החיצונית ו האוזן התיכונה ידועים גם כמנגנון מוליך הקול. האוזן האנושית יכולה לתפוס גלי קול בטווח של 16 עד 16,000 הרץ. מתחת לטווח או מעל לטווח זה, גלי קול נמצאים בטווח שאינו נשמע לבני אדם. האוזן החיצונית מרימה את גלי הקול ומעבירה אותם דרך תעלת האוזן אל עור התוף. בדרך, האוזן החיצונית מאפשרת לבני אדם לקבוע את הכיוון ממנו מגיע הצליל. ה עור התוף מעביר את תנודות הקול לשלוש עצמות השמיעה: הלוע, incus ו stapes. לבסוף, גלי הקול מגיעים לשבלול (האוזן הפנימית), שם הם הופכים לדחפים עצביים. עירור זה של עצב השמיעה נתפס אז על ידי החלק של מוח מוח אחראי על השמיעה (קליפת המוח השמיעתית) כדיבור, צליל או צליל. בנוסף לאיבר השמיעה, האוזן הפנימית כוללת גם את האיבר של לאזן. זה רושם את המיקום ואת התנועה של ראש ומאפשר התמצאות במרחב. באמצעות מנגנון האוטולית, מתגלים תאוצות לינאריות במישור האופקי והאנכי, קרי תאוצה, בלימה, טיפוס ונפילה. דרך הארקדות, תאוצות סיבוב של ראש מזוהים.

מחלות שכיחות באוזניים

כמה לרווחה ואיכות החיים תלויים בשמיעה בתפקוד טוב לעיתים קרובות לא מבחינים עד האוזן בריאות נפגעת. מחלות האוזן השכיחות ביותר כוללות:

  • אובדן שמיעה
  • היפאקוזיס (אובדן שמיעה)
  • מחלת מנייר - מחלת אוזניים פנימית הגורמת להתקפים חריפים של סחרחורת, צלצולים באוזניים אובדן שמיעה.
  • אוטגליה (כאבי אוזניים)
  • דלקת אוטיטיס חיצונית (דלקת בתעלת השמע)
  • דלקת אוזניים (דלקת באוזן התיכונה)
  • Otosclerosis - מחלה מתקדמת של האוזניים הקשורה להיווצרות יתר של העצם במבוך הגרמי (מערכת חלל עצם קטנה).
  • תפליט טימפני (שם נרדף: seromucotympanum) - הצטברות נוזלים באוזן התיכונה (tympanum).
  • Presbycusis (אובדן שמיעה הקשור לגיל)
  • טינטון (מצלצל באוזניים)
  • ניקוב עור התוף / קרע עור התוף (קרע עור התוף)
  • סחרחורת (סחרחורת)

גורמי הסיכון העיקריים למחלות אוזניים

סיבות התנהגותיות

  • מצב פסיכו-חברתי
    • לחץ

גורמים הקשורים למחלות

זיהום סביבתי - שיכרונות (הרעלות).

  • רעש

שימו לב שהמניין הוא רק תמצית מהאפשרי גורמי סיכון. סיבות אחרות ניתן למצוא תחת המחלה המתאימה.

אמצעי האבחון החשובים ביותר למחלות אוזניים

  • אודיומטריה (בדיקת שמיעה)
  • מבחן איזון
  • בדיקת מכשירי שמיעה
  • אוטוסקופיה (בדיקת אוזניים)

איזה רופא יעזור לך?

מחלות חריפות פשוטות באוזניים בדרך כלל אינן צריכות להיות מטופלות על ידי רופא אף אוזן גרון (אף אוזן גרון). זה המקום שבו הרופא לטיפול ראשוני הופך להיות מעורב. אם מדובר במהלך חמור יותר של מחלות חריפות או מחלות כרוניות באוזניים, מופנה לרוב אף-אף-גרון ברוב המקרים.