טיפול ב- COPD

אפשרויות טיפול

הטיפול של COPD מורכב מהאמצעים הבאים ויש להתאים אותם באופן אינדיבידואלי. - הימנע מהפעלת נוקסיות

• סמים
• טיפול בחמצן ומכשירי נשימה
• מנגנוני נשימה בלילה
• התעמלות נשימה
• מניעת זיהום

הימנעות מחומרים מזיקים

חשוב מאוד בטיפול הוא למצוא את הגורמים המפעילים של COPD ולחסל אותם במידת האפשר. ככלל, המשמעות היא שעל האדם המושפע להפסיק עישון על מנת להאט את ההתקדמות של COPD. זה מצריך נכונות פעילה לשתף פעולה (ציות) מצד האדם המושפע.

טיפול תרופתי

מכיוון שקוטר צינורות הסימפונות מצטמצם ב- COPD (מחלת ריאות חסימתית כרונית), נשימה הוא גם קשה יותר מכיוון שההתנגדות בדרכי הנשימה מוגברת. על מנת להפחית את ההתנגדות הזו, מנסים להרחיב את הסמפונות באמצעות תרופות. מצד אחד, זה נעשה על ידי תרופות בשאיפה מהירות וקצרות טווח אשר נקשרות לקולטנים ספציפיים של האוטונומי. מערכת העצבים (קולטני ß2 של מערכת העצבים הסימפתטית) וכך להרחיב את הסמפונות.

תרופות אלו כוללות חומרים כגון salbutamol או fenoterol (ß2 sympathomimetics) ומשמשים לדיכוי מצוקה נשימתית חריפה. מאז האוטונומי מערכת העצבים מורכב משני חלקים (אוהדים ו מערכת העצבים הפאראסימפתטית) ומשחק תפקיד מרכזי ב נשימה, ניתן לתת חומר נוסף שתוקף את המרכיב השני של האוטונומי מערכת העצבים, ה מערכת העצבים הפאראסימפתטית. סוג זה של חומרים כולל את ה- ipratropium (parasympatholytic), שגם הוא נשאף והוא קצר טווח.

על מנת להשיג השפעה ארוכה יותר משתמשים בחומרים כמו טיוטרופיום (שייך למחלקה הפאראסימפתוליטית) וסלמטרול או פורמוטרול (שייך למחלקה הסימפטומימטית ß2) ונשאפים בדרך כלל פעמיים ביום. קורטיזון היא קבוצה גדולה של תרופות אנטי דלקתיות. הם מעכבים דלקת כרונית בתוך דרכי הנשימה וכך למנוע התקפי מחלה חריפים (החמרות).

הקורטיזונים המשמשים לטיפול ב- COPD נקראים budesenoside, beclometasone ו- fluticasone. הם לא שונים מ קורטיזון בהשפעה שלהם, אך יש להם את היתרון שפרופיל תופעות הלוואי שלהם נמוך משמעותית, מכיוון שהם פועלים כמעט אך ורק בדרכי הנשימה. הם משמשים בעיקר ב- COPD מתקדם (GOLD שלב C / D) ובמקרים של הידרדרות חריפה (החמרה).

ההכנות הנ"ל נלקחות בעזרת תרסיסים. בשאיפת התרסיסים עמוק, החומר הפעיל מגיע ישירות לדרכי הנשימה. קורטיזון מראה לעיתים קרובות רק יעילות מוגבלת ב- COPD (בניגוד ל- אסתמה בסימפונות). לכן מומלץ להפסיק את התכשיר אם אין תגובה או אין שיפור בסימפטומים. שימוש ארוך טווח בקורטיזון בדרכי הנשימה מעלה משמעותית את הסיכון ללקות בקורטיזון בדרכי הנשימה דלקת ריאות.

מרחיבי סימפונות

דרכי הנשימה (קנה הנשימה, הסמפונות) מוקפים בשרירים חלקים. העצבנות של שרירים אלה מתבצעת על ידי מערכת עצבים צמחית (סימפטי, פרזימפטי). בזמן ש מערכת העצבים הסימפתטית (למשל בזמן מאמץ או מצבי לחץ) מרחיב את דרכי הנשימה על ידי הרפיית השרירים החלקים, מערכת העצבים הסימפתטית גורם להיצרות דרכי הנשימה על ידי כיווץ השרירים.

אופן פעולה זה מנוצל בטיפול התרופתי ב- COPD. בתהליך זה, הן הפעלה של מערכת העצבים הסימפתטית (סימפטומימטיקה בטא -2) והן עיכוב של מערכת העצבים הפאראסימפתטית (אנטי-כולינרגים או פרה-סימפטוליטיקה) מובילים להרחבת דרכי הנשימה (הרחבת סימפונות). מסיבה זו קבוצות תרופות אלו נקראות גם מרחיבי סימפונות.

תרופות סימפטומימטיות של בטא -2 מובילות להתרחבות דרכי הנשימה על ידי קשירה לקולטני בטא 2 של מערכת העצבים הסימפתטית. מבדילים בין תכשירים לטווח קצר וארוך. Salbutamol ופנוטרול שייכים לתרופות קצרות הפעולה (SA = קצרות טווח), ואילו סלמטרול, פורמוטרול ואינדסטרול מיוחסים לתרופות הארוכות טווח (LA = ארוכות טווח).

תרופות הסימפטומימיטיקה הקצרות בטא 2 משמשות כתרופת ביקוש במקרה של החמרה חריפה של COPD (החמרה). לעומת זאת, סימפטומימטיקה בטא 2 ארוכת טווח משמשת לטיפול ארוך טווח ב- COPD. בהתאם לשלב ה- GOLD, הטיפול מורכב מתכשיר אחד או משילוב של מספר תכשירים.

Anticholinergics להוביל להתרחבות דרכי הנשימה על ידי עיכוב הקולטנים של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. מבדילים גם בין תכשירים קצרי טווח וארוכים. התכשיר הקבוע ביותר לטווח קצר (SA) שנקבע הוא איפרטרופיום ברומיד.

זה משמש כתרופת ביקוש במקרה של החמרה חריפה ב- COPD (החמרה). אנטיכולינרגי ארוך טווח (LA) הוא טיוטרופיום ברומיד. זה משמש לטיפול ארוך טווח ב- COPD.

בהתאם לשלב GOLD, הטיפול מורכב מתכשיר אחד או משילוב של מספר תכשירים. חלופה המשמשת לעתים קרובות למרחיבי סימפונות ולקורטיזון היא תאופילין. זה משמש במיוחד כאשר הסימפטומים אינם משתפרים או במקרים של COPD מתקדם.

בנוסף, ניתן להשתמש בו במצבי נשימה קשים בהקשר של COPD מחמיר. תאופילין מוביל לעיכוב של הדלקת בתוך דרכי הנשימה כמו גם להתרחבות דרכי הנשימה על ידי הרפיית השרירים החלקים. בנוסף, תאופילין מראה גם תופעות לוואי רבות עקב עיכוב לא ספציפי של שונות אנזימים וקולטנים.

מלבד אי שקט פנימי עם נדודי שינה וכן מתוארים התקפים, הפרעות בקצב הלב ותלונות במערכת העיכול. לכן אסור להשתמש בתאופילין לחריפה לֵב מחלות (למשל טרי לֵב התקף, הפרעות בקצב הלב). אלטרנטיבה נוספת למרחיבי הסימפונות ולקורטיזון שתוארו לעיל היא החומר הפעיל roflumilast.

בניגוד לתאופילין, roflumilast מעכב באופן ספציפי רק אנזים אחד בגוף (phosphodiesterase-4). כתוצאה מכך, יש שחרור מופחת של שליחים דלקתיים בתוך דרכי הנשימה, המעכב הגירה של תאים דלקתיים נוספים. Roflumilast מסומן במיוחד במקרה של התקפי מחלה חוזרים (החמרות). זה משולב לעתים קרובות עם סימפטומימטיקה בטא -2 ארוכת טווח. עם זאת, מכיוון שהאנזים (פוספודיסטרז -4) אינו קיים רק בדרכי הנשימה, לעיתים הוא גורם לתופעות לוואי חמורות מאוד (בחילה, שלשול, כאב בטן).