הַגדָרָה
חיסון ה- MMR הוא חיסון חי מוחלש ומורכב מתערובת של חזרת, חַצֶבֶת ו אדמת תַרכִּיב. כל אחד מאלה מכיל את הנגיף, המוחלש בעוצמתו (ארסיות). החיסון קיים משנות השבעים והוא מוזרק לשריר (תוך שריר) או מתחת לעור (תת עורית) ל רקמה שומנית. חיסון זה גורם לאחר מכן לזיהום שאינו נשלף עם חזרת, חַצֶבֶת ו אדמת, שבדרך כלל לא הבחין בו האדם המחוסן. החיסון בדרך כלל מעורר תגובה חיסונית לכל החיים המערכת החיסונית, כך שמגע מחודש עם הפתוגן לא יוביל לסיבוכים האימתניים.
ממתי צריך להתחסן?
ועדת החיסונים הקבועה (STiKO) של מכון רוברט קוך (RKI) ממליצה על חיסון בסיסי נגד חזרת, חַצֶבֶת ו אדמת. יש לבצע את החיסון הראשון בין החודש ה -1 ל -11 לחייו. יש לבצע את החיסון השני בין החודש ה -14 ל -2 לחייו.
החיסון הראשון מספיק בדרך כלל לתגובה לכל החיים של המערכת החיסונית לפתוגנים האלה. לכן החיסון השני אינו מיועד, כפי שמניחים לעתים קרובות, לרענן את המערכת החיסונית, אך כדי להגיע לכשלים בחיסון אפשריים, כאשר החיסון הראשון לא הביא לתגובה מספקת של המערכת החיסונית. באופן עקרוני, מומלץ להתחסן נגד דליות (אבעבועות רוח) במקביל לחיסון נגד חזרת, חצבת ואדמת, אך בחלק אחר של הגוף, שכן נצפה כי ניתן להפחית עוד יותר את הסיכון הנמוך שכבר לפרכוסי חום לאחר חיסון פי 4.
עם זאת, הדבר נצפה רק עבור החיסון הראשון, ולכן ניתן לתת את החיסון השני גם כחיסון פי 4 ללא בעיות. אם התינוק מתחת לגיל 11 חודשים וממוקם במתקן לילדים המאכלס גם ילדים גדולים אחרים שמצב החיסון שלהם אינו ברור, ניתן לשקול לחסן את התינוק מוקדם יותר. עם זאת, לא הגיוני לחסן לפני גיל 9 חודשים, מכיוון שבשלב זה עדיין יש לתינוק מספיק נוגדנים מהאם בשלה דם, אשר ינטרל את החיסון וירוסים ולכן לא יביא להצלחה רצויה בחיסון.
אם התינוק לא חוסן נגד חזרת או חצבת והיה קשר אמין עם ילד הסובל משתי מחלות אלו או, במקרים נדירים, עם מבוגרים, מה שמכונה חיסון לאחר חשיפה (נקרא גם PEP - מניעה לאחר חשיפה) ניתן לנהל מקסימום 3-5 ימים לאחר המגע הראשון. זה עדיין יכול למנוע את הופעת המחלה או להקל על מהלכה. החיסון לאחר החשיפה מתבצע גם כחיסון משולב נגד חזרת, חצבת ואדמת (MMR) ועוד יתכן ואריזה (MMRV).
