המנגיומה בתינוק
רובם, כלומר כשלושה רבעים, מכל המנגיומות מתרחשות בינקות. בלידה, המנגיומות לרוב עדיין לא נראות בבירור ורק הצמיחה בגודלן בשנה הראשונה לחיים הופכת את המנגיומה גלוי. ניתן להסביר את המופע התכוף של המנגיומות בגיל הינקות בכך שמדובר בגידול עוברי.
A המנגיומה, המכונה גם המנגיומה, ולכן מורכב מתאים שבני אדם מייצרים רק בתקופת העוברים שלהם ובינקותם. כשלושה עד חמישה אחוזים מכל התינוקות נפגעים. פגים מושפעים לעיתים קרובות פי עשרים מהתינוקות הבוגרים.
ברוב התינוקות, הצעד הראשון הוא לחכות ולראות איך המנגיומה מתפתח, מכיוון שהמנגיומות רבות נסוגות בשנים הראשונות לחיים והמנגיומות אינן מתנוונות בצורה ממאירה. טיפול בתינוק מבוקש אם ההמנגיומה גדולה במיוחד או אם הלוקליזציה אינה טובה. אצל תינוקות ופעוטות מאושר טיפול תרופתי בפרופנולול חוסם בטא, אשר יכול לתרום לרגרסיה.דם ספוגים בדרך כלל אינם מכאיבים לחלוטין עבור התינוק ואינם מגבילים אותו בחיי היומיום.
צורות של המנגיומה
צורה אחת של המנגיומה היא מה שמכונה נימים המנגיומה. הוא נגזר מהנימים, הקטנים ביותר דם כלי בגוף האדם. נימים יוצרים רשת עדינה באיברים וברקמות הגוף ומאפשרים חילופי חמצן וחומרים מזינים ביניהם דם ורקמת גוף.
ניתן לסווג כ- 30 עד 40 אחוז מכלל הגידולים בכלי הדם נימים המנגיומות. א נימים המנגיומה מופיעה על העור כרשת כלי דם אדומה בהירה ומוגבהת מעט. זה קורה בתדירות גבוהה מאוד (אחת מכל 200 לידות) ובדרך כלל זמן קצר לאחר הלידה.
בחודשי החיים הראשונים המנגיומה הנימי גדל לעיתים קרובות בגודלו. עם זאת, יותר מ- 70 אחוזים מההמנגיומות נסוגים לחלוטין עד גיל 7. הטיפול אינו הכרחי עבור המנגיומות לא פשוטות.
עם זאת, אם המנגיומה הנימי הוא מקומי בפנים או באזור העכוז או איברי המין, יש להתחיל טיפול מוקדם. ניתן לבצע טיפול באמצעות טכנולוגיית לייזר או טיפול בקור (קריוגני). עבור המנגיומות גדולות מאוד, טיפול בתרופות כימותרפיות (מעכבות את צמיחת התאים), עם קורטיזון או עם חוסמי בטא (תרופות שמורידות לחץ דם וגם לפעול על פי קולטנים מסוימים של המנגיומה כלי) יכול לשמש.
במקרים נדירים מאוד עשויה להיות צורך בהתערבות כירורגית. מה שמכונה hemangioma cavernous או cavernoma נראה בחלק מהמקרים כבר בלידה, אך לעתים קרובות יותר הוא מתפתח בימים הראשונים לחיים. Cavernoma הוא מום בכלי דם אדום בוהק עם חללים גדולים של כלי הדם.
תלוי בשכבת העור בה מתרחשת מערה, היא מסווגת כמנגיומה עורית, עורית-תת עורית או תת עורית. כ- 80 אחוז מכלל הקברנומות נסוגים באופן עצמאי. המנגיומות במערות עלולות לדמם בכבדות, וזה סיבוך מסוכן של צורה זו של המנגיומה.
מערות גדולות עלולות לגרום לבעיות גדילה בזרועות וברגליים של הילדים. במקרים אלה, יש להתחיל טיפול מוקדם. ניתן לטפל בקלות בהמנגיומה המערבית ולכן מטפלים בדרך כלל בימינו.
מערה יכולה להתרחש גם במרכז מערכת העצביםכלומר ב מוֹחַ or חוט השדרה. זה יכול לעורר התקפים אפילפטיים או חסרים נוירולוגיים (למשל שיתוק, הפרעות חושיות וכו '). הסיבוך החמור ביותר של המנגיומה מערבית הוא דימום מוחי.
בהתאם לגודל הקברנומה, ההסתברות לדימום היא 1 עד 10 אחוזים בשנה. אם מתרחש דימום או אם מופיעים התקפים אפילפטיים שלא ניתן לטפל בהם אחרת, המנגיומה מערתית באזור מוֹחַ מוסר על ידי ניתוח. בדרך כלל לא מומלץ לבצע פעולה כזו במקרה של ממצאים ללא תסמינים.
צורה מיוחדת וחשובה של המנגיומה היא המנגיומה המערבית. המנגיומה טרשתית יכולה להתרחש במיוחד בבגרות האמצעית. צורה זו של המנגיומה היא צומת ניידת יחסית בעור (דרמיס) או תת עורית (תת עורית) בגודל של עד סנטימטר אחד.
ההמנגיומה הטרשתית צומחת באטיות ונחשבת לגידול שפיר בעור. זה יכול להתרחש בכל חלק של עור הגוף, אך הוא מעדיף להתרחש בגפיים. טיפול בהמנגיומה טרשתית אינו הכרחי בהחלט.
עם זאת, ניתן להסיר את המנגיומה בקלות רבה על פי בקשת האדם המושפע. בכחמישה אחוז מהמקרים יכולה להופיע הישנות (הישנות) של המנגיומה הטרשתית. באופן עקרוני, המנגיומות יכולות להופיע בכל מקום בו כלי גם לרוץ.
לכן לא נדיר שהמנגיומות מתרחשות גם באזור ה מוֹחַ. לא כל אנגיומות אלה מובילות להתפתחות תסמינים. עם זאת, הדבר תלוי במידה רבה בגודל ובמקום המדויק.
לפיכך, תסמינים קלים כגון כאבי ראש או סחרחורת יכולה להתפתח, אך לרוב לא ניתן לאבחן ככאלה אצל ילדים קטנים. עם זאת, ליקויי ראייה, הפרעות רגישות, הפרעות דיבור, זיכרון הפרעות וחסרים נוירולוגיים אחרים אפשריים גם כתוצאה מעקירה על ידי המנגיומה. סיבה נוספת היא שקיר כלי הדם החלש באזור המנגיומה אינו מאפשר לחץ דם לבנות גבוה ככל שיהיה צורך להבטיח אספקה מספקת לאזורים הסובבים.
לפיכך, תסמינים אלה מהווים אינדיקציה ברורה לטיפול. בהתאם למיקום המדויק, אפשרויות טיפוליות שונות כגון קרינה, אמבוליזציה (= סגירת המנגיומה) והתערבות כירורגית אפשריות. המנגיומה יכולה להתרחש גם במסלול העין. המסלול הוא אזור המוקף על ידי גולגולת עצמות שבהם מתרחשים מעט מאוד גידולים.
מסיבה זו, המנגיומה היא הגידול השפיר הנפוץ ביותר במסלול המבוגר. המנגיומה של המסלול מתגלה לעיתים קרובות כממצא מקרי במהלך גולגולת בחינות. במקרים מסוימים, זה מורגש על ידי שינוי במיקום גלגל העין, מכיוון שההמנגיומה יכולה לגדול ובכך לעקור את גלגל העין.
האבחנה יכולה להיעשות באמצעות הדמיית תהודה אנגיו-מגנטית (הדמיית תהודה מגנטית להראות כלי הדם) או טומוגרפיה ממוחשבת (CT) של סינוסים פרנסליים. המנגיומה של חלל מסלול (נקרא גם המנגיומה אורביטלית) מופיע בגיל העמידה. הצמיחה האיטית אך היציבה של המנגיומה מובילה לסיבוכים כמו אקסופטלמוס פרוגרסיבי (בליטה פתולוגית של גלגל העין מהמסלול), לירידה בחדות הראייה (הפחתת חדות הראייה), רוחק ראייה (היפרופיה) או דיפלופיה (ראיית תמונות כפולות).
הטיפול משמש רק במקרים של המנגיומות גדלות בהתמדה של המסלול הגורמות לאי נוחות. לשם כך נדרש הליך כירורגי בו מסוננים תחילה את הגידול בכלי הדם ואז מסירים אותו. מאחר שפעולה כזו טומנת בחובה סכנות רבות, יש להשאיר טיפול במנגיומות שאינן גורמות לתלונות כלשהן.
במקרים אלו יש לבצע בדיקות סדירות. המנגיומות ב שפה האזור שכיח יחסית. לעיתים קרובות הם מטופלים בשלב מוקדם מאוד מסיבות אסתטיות, אך יש להפחית גם את הסיכון להפרעות תפקודיות.
אם מדובר במנגיומה הצומחת מאוד, זה יכול להוביל להפרעה בצריכת המזון והתפתחות הלסת והשיניים שפה אֵזוֹר. בנוסף, קיים סיכון שמעל גודל מסוים עיוות קבוע של שפה יישאר גם לאחר הניתוח. כל אלה הם הסיבות שבמקרה של המנגיומה מאובחנת של השפה, ננקטת פעולה מוקדמת יחסית והמטופל לא ממתין לנסיגת הגידול, כמו שקורה במקומות אחרים.
יתר על כן, ככל שההמנגיומה קטנה יותר, כך קל יותר להסיר אותה. המשמעות היא שניתן להשתמש בטכניקות עדינות במהלך טיפול מודרך, המראות תוצאות אסתטיות. המנגיומות באזור העור מופיעות בתדירות גבוהה מאוד ויכולות להשתנות במידה רבה בחומרתן.
בדרך כלל הם מציגים אזורים כחולים כהים עד כחולים שחורים שהם שטוחים או כדוריים. המבנה רך ולעתים קרובות ניתן לביטוי. גודלם יכול לנוע בין כמה מילימטרים ל -10 ס"מ.
בחודשי החיים הראשונים הוא מראה צמיחה מהירה, אך לאחר 9 חודשי החיים הראשונים הוא יורד לאט. למרבה המזל, רוב המנגיומות של העור מראות על רגרסיה ספונטנית לאחר גיל 6-9 שנים. במקרים רבים לא נותרו סימנים או רק צלקות קטנות.
אין לצפות לסיבוכים מסכני חיים. המנגיומות של העור, למשל, דורשות בדרך כלל טיפול רק אם הן חרגו מגודל מסוים. עם זאת, לעתים קרובות הם מוסרים מראש מסיבות אסתטיות.
היווצרות שפיר (Neoplasia) הנפוצה ביותר של כבד הוא המנגיומה. ברוב המקרים, המנגיומות של כבד מתגלים כממצא אקראי במהלך אולטרסאונד בדיקה (סונוגרפיה) או במהלך בדיקת MRI בכבד. המנגיומות אלה אינן מסוכנות וניתן להשאיר אותן ב כבד ללא טיפול.
רק אם המנגיומה נמצאת על פני הכבד היא יכולה להיקרע ולדמם. במקרים נדירים, המנגיומה עמוקה יותר של הכבד יכולה להוביל לחסימה בניקוז מָרָה. התאים השפירים של המנגיומה אינם מתנוונים לתאי גידול ממאירים.
המנגיומות הן הגידולים השפירים הנפוצים ביותר של טחול ולעתים קרובות הם סיכוי למצוא במהלך אולטרסאונד בְּדִיקָה. במקרים רבים הם אינם בעייתיים ונסוגים בכוחות עצמם לאחר מספר שנים. במהלך תקופה זו, קיים סיכון לטחול טחול, כלומר הגדלה של טחול, וסיכון מעט גבוה יותר לדימום בתוך הטחול.
במקרה זה, דימום מתרחש בתחילה בצמוד טחול כּמוּסָה. אם הדימום חמור, כמוסת הטחול עלולה להיקרע, וכתוצאה מכך לדימום פנימי גדול. עם זאת, זה עדיין מתרחש לעתים רחוקות מאוד.
המנגיומות של הטחול, למשל, אינן דורשות טיפול ברוב המקרים ומטופלות רק אם הן מובילות לתסמינים. המנגיומות יכולות להופיע לא רק בעור, אלא גם בחלקים אחרים של הגוף. חוליה של המנגיומה היא המנגיומה ב גוף חוליות.
נשים נפגעות בתדירות גבוהה יותר מגברים. בדרך כלל חוליה המנגיומה היא ממצא אקראי, מכיוון שהיא גורמת לתסמינים רק במקרים נדירים מאוד. המנגיומה נראית בתמונות טומוגרפיות ממוחשבות או בהדמיה תהודה מגנטית. לעיתים רחוקות יש צורך בטיפול.
אם התסמינים מופיעים לעיתים נדירות, כְּאֵב ניתן לחפש טיפול או טיפול כירורגי. המנגיומטוזיס היא נוכחות בו זמנית של המנגיומות רבות. במקרים רבים המנגיומטוזיס הוא מרכיב של מחלות אחרות, כמו תסמונת סטורג-וובר או תסמונת מאפוצ'י-קסט.
אם איברים פנימיים, במיוחד הכבד, מעורבים, קיימת סכנה חריפה לחיי הילוד הנגוע, מכיוון שההמנגיומות משנות את זרימת הדם. ישנן צורות רבות ושונות של המנגיומטוזיס. אלה נעים בין מגבלה לעור לבין המנגיומות בכל האיברים.
המנגיומטוזיס בילודים שפיר הוא הצורה המזיקה ביותר, מכיוון שהיא בסך הכל הצטברות של המנגיומות של העור. המנגיומטוזיס הילוד המפוזר הנדיר מאוד נדיר משפיע גם על כולם איברים פנימיים. הסיבה טרם ידועה.
המנגיומטוזיס ריאתי נימי משפיע במיוחד על הריאות ולכן יכול להוביל ליתר לחץ דם ריאתי ולחץ לב. בנוסף לצורות אלה, ישנם גורמים גנטיים אחרים להמנגיומטוזיס. בהתאם למיקום ההמנגיומות, מתרחשות מחלות וסיבוכים נלווים שונים.
ברוב המקרים, המנגיומטוזות הן מחלות כרוניות בהן ניתן להקל על התסמינים בלבד. מה שנקרא תסמונת קסאבך-מריט מאופיינת בהופעה של צורה מיוחדת של המנגיומות ענקיות. המחלה מלווה בקרישת קרישה (הפרעת קרישה), מה שאומר שצריכת גורמי קרישה ודם טסיות (תרומבוציטים) מתרחשת.
המנגיומות מובילות להיווצרות קרישי דם (פקקי דם) ולצריכת טסיות מגביר את הנטייה לדמם. המנגיומות ענק יכולות, למשל, להתרחב על קצה שלם. נכון להיום מקורם של המנגיומות אינו ידוע; במקרים מסוימים, הם נסוגים בעצמם. הטיפול במחלה עשוי לכלול ניתוח לייזר, התערבות רדיולוגיה או טיפולים תרופתיים (למשל עם קורטיזון).
כל המאמרים בסדרה זו:
