כיס המרה בצורת אגס (lat.: Vesica biliaris או cholecystis) הוא, באורך של כ -10 ס"מ ורוחב של 4 ס"מ, איבר קטן למדי בגוף האדם, אך הוא עלול לגרום לחמור כְּאֵב במקרה של מחלה. כיס המרה מונח מוגן בכניסה בתחתית כבד במחצית הימנית העליונה של חלל הבטן בערך בגובה הצלע האחרונה.
אל האני כבד, בטן ו תריסריון ממוקמים בסביבתו הקרובה. התנאי מָרָה שכן כיס המרה אינו תקין, מכיוון שרק הנוזל הכלול בכיס המרה נקרא מרה. אולם, ה מָרָה עצמו אינו מיוצר בכיס המרה, אלא ב כבד, המשחררת את המרה דרך צינורות מרה רבים יותר קטנים ואחת גדולה צינור מרה לכיס המרה, שם היא נשמרת באופן זמני עד שהיא נחוצה.
אחסון ביניים זה ממלא תפקיד במיוחד בין הארוחות, שכן מָרָה דרוש לעיכול מזון ומרה המופקת בין הארוחות יכולה להצטבר ולאחסן עד הארוחה הבאה. באופן זה ניתן להשיג כ- 50 מ"ל מרה לכל ארוחה. בנוסף מוציאים מים מהמרה שבמרה כך שהמרה המאוחסנת מרוכזת יותר מהמרה המגיעה ישירות מהכבד.
ריכוז זה גורם ליותר חומצות מרה ו כולסטרול להיות נוכח באותה כמות מרה. לאחר הארוחה, המרה משתחררת יחד עם נוזל הלבלב דרך צינור משותף אל תוך תריסריון, החלק הראשון של המעי ישירות בעקבות בטן. שם המרה משמשת לעיכול שומנים על ידי פירוקם לטיפות שומן קטנות כך שמתפצל השומן אנזימים יכול לעבוד טוב.
בנוסף, המרה יכולה גם להעביר מוצרי פסולת מהגוף שלא ניתן להסיר אותם באמצעות איברים אחרים כמו הכליות אם הם אינם מסיסים במים או בשתן. אלה כוללים, למשל, מוצרי השפלה של תרופות או בילירובין, מוצר השפלה של פעם דם תאים, המעניקים למרה את צבעה החום-צהבהב. מאחר וייצור המרה הוא תהליך גוזל אנרגיה רבה לגוף, חלק מהמרה נספג מחדש בגוף בחלק האחרון של מעי דק וממוחזר כך שלא תמיד צריך לייצר את הנוזל מחדש לחלוטין.
