גורם לדיכאון

דכאון היא אחת המחלות הנפשיות הנפוצות בעולם. זה משפיע על עד 16% מהאוכלוסייה ברחבי העולם. נכון לעכשיו, בגרמניה לבדה סובלים עד 3.1 מיליון איש דכאון הדורש טיפול; כלומר עד 10% מכלל חולי GP. עם זאת, רק פחות מ- 50% מתייעצים בסופו של דבר עם רופא. אך מהם הגורמים למחלה כה חשובה ותכופה?

סיבות

דכאון נגרמת בדרך כלל על ידי אינטראקציה של גורמים רבים ושונים, היא רב-פקטוריאלית, כביכול. התפקיד שממלאים גורמים גנטיים (תורשתיים) וסביבתיים משתנה לעתים קרובות מאדם לאדם. ישנם אנשים ששורדים מתח רגשי גבוה ומשברים בקלות לאחר זמן קצר, ויש אנשים שנופלים לחור עמוק לאחר שאיבדו את מקום עבודתם או נפרדו; אשר נסוגים יותר ויותר, שמבודדים את עצמם מהעולם ובסופו של דבר חושבים על התאבדות.

אנשים מושפעים אלה הם לעתים קרובות - בהשוואה לאנשים "בריאים", רגישים יותר ללחץ נפשי, כלומר לעיתים קרובות הם צריכים לסבול ולעבד אירועי חיים המטלטלים את הסובלנות שלהם. לפגיעות זו (= רגישות מוגברת) יש תפקיד חשוב בהתפתחות ותחזוקת הדיכאון. לסיכום ניתן לומר כי הבסיס להתפתחות הדיכאון מבוסס בסופו של דבר על גורמים גנטיים ועל אירוע חיים מכונן, כמו מותו של אדם קרוב.

נטייה גנטית

גם מחקרים תאומים וגם מחקרים עם משפחות מראים כי גורמים גנטיים חשובים בדיכאון. נטייה תורשתית ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות הדיכאון. מחקרים הראו כי ביותר מ -50% מהנפגעים, לפחות אחד ההורים היה בדיכאון.

במילים אחרות, אם אחד ההורים חולה, הסיכון לפתח דיכאון הוא עד 15%. במקרה של תאומים זהים, הסיכון ששניהם יפתחו דיכאון הוא עד 65%. זה מראה שגורמים תורשתיים ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות הדיכאון. עם זאת, נטייה תורשתית בלבד אינה אומרת בהכרח שיש לסבול גם מדיכאון. בסופו של דבר, גורמים סביבתיים - בין אם מתרחשים אירועים מזעזעים ובין אם לאו, או כמה טוב, למשל, מישהו לומד להתמודד עם מצבים קשים - ממלא תפקיד חשוב.

הפרעות מטבוליות

מחקרים רבים מראים כי דיכאון במיוחד מאופיין לעיתים קרובות בשינויים נוירוטרנסמיטר לאזן. משדרים עצביים הם חומרים מסנג'רים המפעילים תגובות מסוימות בגוף כגון כְּאֵב או חרדה. והתפקיד של סרוטונין/ נוירוטרנסמיטרים בדיכאון בדיכאון, נוירוטרנסמיטרים כגון סרוטונין, נוראדרנלין דופמין במיוחד לאבד את שלהם לאזן.

שינויים יכולים להתרחש גם בקולטנים שלהם (אתרי עגינה בהם חומרי מסנג'ר יכולים לפעול). לדוגמא, הם יכולים להיות פחות רגישים לשליחיהם, מה שמוביל בתורו להשפעה מוחלשת של הנוירוטרנסמיטרים. ההנחה היא כי מופחת סרוטונין וריכוזי נוראדרנלין מובילים למצב רוח מדוכא וחוסר כונן. כיום ניתן לפצות ולייצב מחסור זה באמצעות תרופות מיוחדות ("תרופות נוגדות דיכאון").