גורמי אישיות
האישיות של כל אדם יכולה גם להחליט אם אדם חולה או לא דכאון. מחקרים הראו כי אנשים מסודרים, כפייתיים ומכווני ביצועים (מה שמכונה סוג מלנכולי) עם ביטחון עצמי נמוך נוטים יותר לסבול מ דכאון מאשר למשל אנשים עם מאפייני אישיות מאוד בטוחים בעצמם וחזקים. אנשים עם סובלנות תסכול נמוכה (כלומר אנשים שמתקשים להתמודד עם אכזבה) נוטים יותר לסבול מהם דכאון בתדירות גבוהה יותר ובמהירות רבה יותר.
מלבד גנטיקה ואישיות, החינוך שלנו ממלא תפקיד חשוב בהתפתחות הדיכאון. לדוגמא, אם ילדים חוו את הוריהם כנאחזים מאוד וחרדים ואכפתיים, ילדים אלה כנראה מעולם לא למדו לקבל החלטות בעצמם, להיפרד מהוריהם ולהיות בטוחים בעצמם. לעתים קרובות הם לא למדו להתמודד עם לחץ או לקבל החלטות בעצמם.
אם ילדים אלה מוצאים את עצמם במצבים של מבוגרים בהם עליהם לפעול באופן עצמאי ולקחת אחריות, הם מרגישים לעתים קרובות המומים. הם מתפזרים ולעתים קרובות אינם מוצאים מוצא. מבחינה פסיכו-דינמית, הדבר מוביל לרגרסיה (רגרסיה), המתבטאת בחוסר כונן, עייפות ונסיגה חברתית.
במקביל לכך, לעיתים קרובות מתרחשות רגשות אשם והאשמה עצמית. אחד מרגיש כמו כישלון, לפיו מחשבות שליליות מתעצמות עוד יותר ועלולות בסופו של דבר להוביל לנטיות אובדניות (התאבדות). גם תיאוריית "חוסר האונים הנלמד" ממלאת תפקיד חשוב כאן.
תיאוריה זו אומרת שאנשים מאמינים שהם חסרי אונים על דברים שונים; שהם לעולם לא יכולים לשנות שום דבר. לדוגמא, אם אנשים נכשלים בראיון עבודה, הם חושבים שזה בגלל שהם כישלון. אם אז מתחילים להכליל את המחשבות הללו, כלומר להרחיב אותן לתחומי חיים אחרים, נכנסים לדפוסי חשיבה של חוסר אונים נלמד.
האנשים האלה חושבים למשל: “אני אפילו לא יכול לקבל עבודה ואני לא יכול להפסיק עישון. לא משנה מה אני מתחיל, אני לא יכול לעשות כלום. אז אני כישלון.
“למחשבות כאלה יש השלכות דרסטיות על ההערכה העצמית שלנו ועל חיינו. הנפגעים נסוגים לעיתים קרובות והופכים פסיביים. זה בתורו מוביל לכך שהם למעשה לא משנים את מצבם והעתיד נראה פסימי. מערכת יחסים מופרעת בין אם לילד, אובדן מוקדם של הורה או חוסר הערכה עצמית מאז תחילת הדרך ילדות יכול גם להוביל לפגיעות מסוימת (פגיעות) ל גורמי לחץ ואכזבות ובסופו של דבר מסתיימים בדיכאון. גם טראומות מתח מעובדות לא מספקות מהעבר (כגון אונס או חוויות מלחמה) יכולות להחיות בקונפליקטים עכשוויים (הפרדה מבן הזוג) ולקדם את התפרצות הדיכאון.
גורמים ריאקטיביים
דיכאון מתרחש לרוב רק כאשר מתרחשים אירועי חיים שליליים, מלחיצים או קריטיים. אלה יכולים לנוע בין מעבר דירה או הגעה לגיל פרישה (דיכאון רילוקיישן) לפרידה מבן זוג לחיים או למוות של יקיריהם. סכסוכים כרוניים (כמו שותפות רתומה לסכסוך או עומס קבוע בעבודה) יכולים גם הם לגרום לדיכאון בטווח הארוך. מחקרים אחרים הראו שאירועי חיים מלחיצים כמו חתונות או מעבר דירה מובילים לשחרור מוגבר של קורטיזול (הורמון הלחץ). זה בתורו משפיע על חילוף החומרים שלנו, מוציא אותו מתוכו לאזן ויכולה בסופו של דבר להוביל לדיכאון.
כל המאמרים בסדרה זו:
