בדיקת שדה ראייה

מהו שדה הראייה?

שדה הראייה הוא האזור או הסביבה שבה העין יכולה לתפוס עצמים. לדוגמא, עד כמה המטופל יכול לתפוס משהו בשדה הראייה העליון מבלי להרים את מבטו? כך גם לגבי שדה הראייה למטה, ימין, שמאל וכמובן כל מה שביניהם (ימין למעלה וכו '). הערכים שנקבעו במהלך בדיקת שדה הראייה ניתנים במעלות. לשיתוף הפעולה של המטופל חשיבות רבה על מנת להשיג תוצאות מייצגות ושימושיות.

מידע כללי

לצורך התמצאות אפילו המטפל שאינו רפואי יכול להתרשם משדה הראייה וכישלונותיו האפשריים באמצעים פשוטים מאוד. כל מה שצריך הוא אובייקט צר (ניתן לחשוב על עט) וכיסוי לעין אחת (בדרך כלל המטופל פשוט מכסה את העין בכף ידו). גם כאן - כמו ב חדות הראייה בדיקה - כל עין נבדקת בנפרד.

הסיבה לכך היא שלכל עין יכול להיות כשל שניתן לפצות על ידי העין השנייה. כדי להבטיח שלא מתעלמים מפרטים חשובים כל כך, שתי העיניים נבדקות בנפרד. הבודק פונה אל המטופל.

שניהם מחזיקים עין הפוכה זה לזה. (אם המטופל מכסה את עינו השמאלית, על הבודק לכסות את עינו הימנית ולהיפך). העובדה שהבוחן מכסה גם עין אחת משמשת להשוואה.

שדה הראייה של הבוחן משמש אפוא כערך ייחוס במבחן הדיוט על מנת שיוכל לגלות סטיות גסות. כעת אובייקט - העט - מוכנס לשדה הראייה מכל עבר מבחוץ. המטופל מציין מתי הוא או היא רואים לראשונה את האובייקט.

חשוב שהעיניים יהיו נעוצות זו בזו ולא יזוזו, אלא תמיד יסתכלו ישר קדימה. ה ראש חייבים גם להישאר דוממים לחלוטין. אם שדה הראייה תקין, הרופא והחולה רואים את האובייקט בו זמנית.

תהליך זה חוזר על עצמו עבור העין השנייה. בשיטה משוערת זו ניתן לאתר במהירות כשלים. הנה, למשל, קיימת האפשרות שרבע או אפילו חצי (ימין או שמאל) משדה הראייה נכשל. כשלים מבודדים מתרחשים גם הם. במקרה של ברקית, למשל, רק החלק המרכזי של שדה הראייה יכול ללכת לאיבוד.