בדיקת עיכוב של דקסמטזון
מה שנקרא dexamethasone מבחן עיכוב הוא מבחן פרובוקציה. באורגניזם בריא, קצב הייצור של קליפת האדרנל ובכך הריכוז של גלוקוקורטיקואידים (למשל קורטיזול) נשלט על ידי מעגל רגולטורי בין בלוטת יותרת המוח ואת קליפת יותרת הכליה. בריכוזים גבוהים של קורטיזול, ייצור הורמון של בלוטת יותרת המוח (אדרנו-קורטיקוטרופין; קצר: ACTH) מופחת.
זה בתורו גורם לקליפת יותרת הכליה להפחית את יכולת הסינתזה שלו. בריכוזים נמוכים של קורטיזול, בלוטת יותרת המוח מייצר כמויות מוגברות של אדרנו-קורטיקוטרופין, המועבר דרך זרם הדם לקליפת יותרת הכליה וממריץ את קצב הסינתזה שלו. מיוצר יותר קורטיזול.
דקסאמתאזון כגלוקוקורטיקואיד סינתטי מסוגל כעת לדמות רמת קורטיזול מוגברת באורגניזם ובכך להפחית את ייצור האדרנו-קורטיקוטרופין ולבסוף את הסינתזה של קורטיזול. באדם בריא, לכן ריכוז הקורטיזול אמור לרדת במהירות לאחר נטילת התכשיר. בחולים הסובלים מ מחלת קושינגעם זאת, תקשורת יותרת המוח והאדרנל יוצאת משליטה.
למרות רמות קורטיזול גבוהות, מיוצר אדרנו-קורטיקוטרופין, מה שמוביל בסופו של דבר לעלייה בלתי מבוקרת בריכוז הקורטיזול. לאחר לקיחת dexamethasone לכן אין עיכוב של סינתזת הקורטיזול כצפוי. באופן כללי, מבדילים בין מינון נמוך לבדיקת עיכוב דקסמטזון במינון גבוה.
בהליך של מינון נמוך, ניתנת מתן אוראלי יחיד של אחד עד מקסימום של 2 מ"ג דקסמתזון. לעומת זאת, בדיקת המינון הגבוה דורשת צריכה של כ- 8 מ"ג של החומר הפעיל. ככלל, שניים דם דגימות נלקחות בימים רצופים.
מהדגימה הראשונה נקבע ריכוז הקורטיזול לפני נטילת הדקסמטזון, הדגימה השנייה נלקחת כ 12 שעות לאחר מתן התכשיר. ריכוז הקורטיזול נקבע מדגימה זו לאחר נטילת דקסמתזון. די בבדיקת דקסמטזון חיובית (כלומר ללא הפחתה בסינתזה לאחר מתן התכשיר) בלבד בכדי להוכיח את נוכחותם של מחלת קושינג.
מבחן עיכוב הדקסמטזון רק נותן רמז ראשון. לאבחון נוסף בדיקת CRH כביכול, אינסולין יש לבצע בדיקת היפוגליקמיה וקביעת קורטיזול 24 שעות בשתן. לאבחון נוסף, מה שמכונה בדיקת CRH, an אינסולין יש לבצע בדיקת היפוגליקמיה וקביעת קורטיזול 24 שעות בשתן.
תופעות לוואי
תופעות הלוואי של טיפול בדקסמתזון מוגבלות אם הטיפול ניתן במינונים נמוכים לזמן קצר. עם זאת, מכיוון שלא תמיד ניתן להקפיד על כך, תופעות לוואי רבות יכולות להתרחש, במיוחד בהקשר של טיפול ארוך טווח. ה דם ו המערכת החיסונית עשוי להיות רגיש יותר לזיהומים, שינויים ב ספירת דם והיחלשות של המערכת החיסונית.
בתחום התפקודים הגופניים המטבוליים, טיפול בדקסמטזון יכול להוביל להתפתחות סוכרת מליטוס (סוכרת), תיאבון מוגבר ועלייה במשקל, אחסון שומן באזורים מסוימים (תא מטען) השמנה, שור צווארהפרעות נפוחות) והפרעות בחילוף החומרים בשומנים. תסמינים פסיכולוגיים אפשריים הם עצבנות, דחף מוגבר, חוסר מנוחה, דכאון, נדודי שינה, פְּסִיכוֹזָה ומצבים מאניים, כך שמומלצת זהירות מוגברת במיוחד לחולים שקיימים מראש מחלת נפש. יתר על כן, עשוי להיות סיכון מוגבר להתקפים בחולים עם ידועים אֶפִּילֶפּסִיָה.
תופעות לוואי אפשריות על העין הן התפתחות של ירוק או אפור קטרקט (ברקית/קָטָרַקט). בתוך ה לֵב, ייתכן שיש אי ספיקת לב, לחץ דם גבוה ו הפרעות קצב לב עקב שינויים במלחי הדם. באזור איברי העיכול, תופעות לוואי אפשריות כוללות בטן כיבים עם סיכון מוגבר לדימום, דלקת של הלבלב (דלקת לבלב), דלקת בוושט (ושט), בחילה, הקאה ו הפחה.
העור ו שער עלול להראות צמיחת שיער מוגברת, דילול העור עם עור קלף, שינויים נקודתיים או פסים בעור ותגובות אלרגיות של העור. באזור מערכת השלד, אובדן עצם (אוסטאופורוזיס), שבריריות עצם מוגברת, קרועה גידים, חולשת שרירים ועיכוב גדילה אצל ילדים יכולים להתרחש. הפרעות במחזור אצל נשים או אימפוטנציה אצל גברים הן גם תופעות לוואי.
