אלימות בסיעוד

שוב ושוב מופיעות כותרות כאלו: "המטפל הורג את בית האבות הסיעודי" או "שערורייה בבית אבות - תושבים מעונים ומוגבלים". בכל פעם שמתרחשת זעקה מהאוכלוסייה, בכל פעם שפוליטיקאים ומומחים משמיעים הצהרות. אך מה מוביל לאלימות נגד אנשים הזקוקים לטיפול? רצח והריגה אינם סדר היום בבתי אבות ובתי אבות; תוקפנות נגד מטפלים מתרחשת גם בבית. מתי ואיפה מתחילה אלימות בטיפול?

התאקלמות במצב מגורים שונה

כרגע כ -2 מיליון אנשים נזקקים לטיפול ברפובליקה הפדרלית של גרמניה. כל מי שנזקק לטיפול הוא נתקל במצב חיים חדש לחלוטין. בהתאם למידת הצורך שלהם בטיפול, עליהם לוותר על עצמאותם ותלויים בעזרתם של אחרים בכדי להתמודד עם חיי היומיום. תסכול וכעס, אפילו תוקפנות, אינם נדירים, לפחות בשלב הראשוני. על הצוות להיות מסוגל להתמודד עם רגשות אלו מצד האדם הזקוק לטיפול, כמו גם עם המגבלות הפיזיות המהוות את הצורך בטיפול. יש את הקרובים: לעיתים קרובות הם חשים אשמים מכיוון שהם אינם יכולים יותר או לא רוצים לטפל בבן משפחתם בבית. שלוש הקבוצות הללו נפגשות כאשר אדם זקוק לטיפול. כולם משובצים במערכת הביטוח הסיעודי, המתמקדת בעיקר בהיבטים הכלכליים של הטיפול.

מהי אלימות?

תוקפנות גלויה נגד אנשים הזקוקים לטיפול, עד לרצח, שוד והונאה, הם נדירים, למרות כל הדיווחים המרעישים. אף על פי כן, אלימות זו קיימת ולעיתים מכריזה על עצמה בשלב מוקדם: על פי מחקר של פרופסור לפסיכיאטריה של ויטנר, ד"ר קארל, עומד על שפרצט מהמחשב. מריאן - בית חולים בחם ובעל כיסא לפסיכיאטריה באוניברסיטת ויטן / הרדקה יש בית חולים עם טיפול "התעסקות צינית" מול הכיבוש, שמתברר כבר יחסית לפני המעשה בפועל בשפה אכזרית ובבידוד עצמי. בתוך קבוצת העבודה. לדברי ביינה, אפשרות אחת לגילוי מוקדם ולמניעת פעולות אלימות בסיעוד נעוצה באווירת עבודה בה הצוות הקליני יכול גם לדבר בגלוי על הפנטזיות התוקפניות שלהם. תרבות כזו של דיון פתוח, לעומת זאת, נעדרה כמעט בבתי חולים ובבתי אבות.

אלימות מעודנת

אלימות בטיפול סיעודי, לעומת זאת, היא בדרך כלל הרבה יותר עדינה ולעתים קרובות אפילו לא מבינה אותה כתוקפנות. הפרת תחושת הבושה, מחסור בתזונה, הזנחה היגיינית, התקפות מילוליות ותקיפות גופניות בכל הגוונים נמצאים ברשימת המטענים. איפוק בלתי מורשה, המופגן באופן שכיח עוד יותר בלילה מאשר ביום, בו קשורים חולים הזקוקים לטיפול, הוא עבירה של שלילת חירות על פי החוק הפלילי. תוקפנות משחקת גם כאשר מטופלים ברווחים ללא אישור או שנאסר עליהם לדבר ומשולל תשומת לב.

לעתים קרובות לא בהכרה

במקרים רבים, נפילות אלה אינן מתרחשות במודע. הנטל של ניהול משימות יומיומיות אינו מאפשר לעובדים במתקני טיפול רבים המיועדים לרווחיות מספיק זמן להגיב באופן פרטני ואינטנסיבי לחיובים שלהם. יש לפנות לאנשים זקנים וחולים ולקבל טיפול אישי. במקרים רבים קרובי משפחה אינם מוכנים או מסוגלים להיות איש קשר זה. לכן יצטרך להיות הרבה יותר זמן ואנשי כוח אדם זקנים ובתי אבות לטיפול פרטני בחולים.

איזון קשה

אולם להאשמה באלימות (אם כי מתוחכמת) כלפי קשישים יש פן שנוטה להתעלם ממנו בדיון הציבורי. על בתים ומטפלים חלה חובת מתן טיפול, שלרוב הם שמחים למלא. אך מה עליהם לעשות כאשר, למשל, קשיש עם דמנציה מסרב לאכול בידיים וברגליים? מה אם המטופל, השוכב בצואה ובשתן, אינו יכול לשטוף את עצמו ולא יאפשר לכבס אותו? איך מתמודדים עם מטופלים המשתוללים נגד ותושביהם או אפילו עם צוות הסיעוד ותוקפים אותם?

מספר גבוה של מקרים שלא דווחו

ההיקף המדויק של מעשים אלימים בבתי אבות ובתי אבות אינו ידוע. עם זאת, מספר המקרים הלא מדווחים מוערך גבוה מאוד על ידי הקוראטוריום דויטשה אלטרשילפה (KDA), ה- Deutscher Berufsverband für Altenpflege (DBVA) ו- Sozialverband Reichsbund (RB), אשר חברו כוחות כבר בשנת 1998 ביוזמה משותפת נגד אלימות בבתי אבות. נתונים או מחקרים מדויקים אינם זמינים. מחשש לנקמה, הקורבנות הנוגעים בדבר, קרוביהם וגם העובדים שותקים לעיתים קרובות. בסוף 2001 הביע ועדת האו"ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות שבסיסה בשטרסבורג ביקורת מאסיבית על בתי האבות הגרמניים. שטרסבורג דיווחה כי עד 85% מתושבי בית האבות הגרמניים סובלים מתת-תזונה, ואחד מכל שלושה סובל התייבשות כי מעט מדי נוזלים מנוהלים. השירות הרפואי, כשליטה ביתית של בריאות המבטחים בדרך, רואים את גירעונות האיכות הקיימים לא כמקרים בודדים, אלא כבעיה מותנית במבנה. שירות הרפואה עצמו זוכה לביקורת מצד מנהלי הבית: הוא אחראי על הסיווג בתוך ביטוח הסיעוד ובכך גם ישירות לכספים העומדים לרשות הבתים לטיפול.

תשישות, עבודת יתר, חוסר כשירות

תשישות, עומס יתר והסמכה לקויה של עובדי הסיעוד נמצאים בראש רשימת הגורמים לחסרונות הטיפול בקשישים. מספר דיירי בית האבות הסובלים מ דמנציה ו מחלת נפש עולה ברציפות וימשיך לגדול בשנים הקרובות. יחד עם זאת, תחלופת העובדים גבוהה מאוד: רק מעטים נותרים בעבודתם יותר מחמש שנים מכיוון שהם אינם מסוגלים להתמודד עם הדרישות הפיזיות והפסיכולוגיות. מומחים רואים את מכסת הצוות המיומן של 5% המוגדרת בפקודת עובדי הבית כמגבלה תחתונה בלבד. הם מאמינים כי יהיה צורך ביחס של לפחות 50% בכדי להקל משמעותית על המצב בבתים בגרמניה. אולם מעל לכל, חסר הכשרה של צוות הבית בתחום "פסיכיאטריה". האגודה המקצועית הגרמנית לטיפול בגריאטריה עצמה כבר קראה להסמכה נרחבת יותר בגרונטולוגיה פסיכיאטרית. "שולחן עגול" שהוקם לאחרונה בשנת 60 על ידי השרים הפדרליים רנייט שמידט (ענייני משפחה ואזרחים ותיקים) ואולה שמידט (בְּרִיאוּת) שיפור סטנדרט הטיפול הסיעודי הוא טיפול בהיבטים איכותיים של טיפול סיעודי בגיל מבוגר עד שנת 2005, אם כי החוק להבטחת איכות הטיפול הסיעודי כבר תקף מאז 2002. הקמת השולחן העגול נתקלה בחוסר הבנה. על ידי רבים מהמעורבים, שכן לדעתם המפרט כבר מתואר כראוי בחוק החדש. חשוב הרבה יותר הוא התמקדות מחודשת בסיסית במטרות ובכוונות הטיפול בקשישים שמעמידה את איכות החיים והכבוד לאינדיבידואליות בגיל מבוגר.