מבוא
אלקטרונורוגרפיה (ENG) היא שיטת אבחון נוירולוגית הקובעת את היכולת של עצבים להעביר דחפים חשמליים וכך לרגש שריר, למשל. טכניקה זו מאפשרת עצבים להיות מגורה ופעילותם החשמלית תתנהל באופן שטחי כך שניתן יהיה לומר הצהרות מדויקות יותר לגבי הבסיס הנוירולוגי של תלונות המטופל. מדידה זו משמשת לקביעת מהירות ההולכה העצבית (NLG) ובכך את משך הזמן שלוקח עירור העצב לתגובה, למשל בצורה של עווית שריר של שריר שמסופק על ידי העצב.
כדי שעצב יוכל להעביר כרגיל, גם העצב עצמו (אקסון) והנדן סביב העצב (נדן המיאלין) חייב להיות שלם. במרפאה משתמשים באלקטרואורוגרפיה לבדיקת המצב התפקודי של עצבים. זה יכול להיות נחוץ במגוון רחב של מחלות.
בנוסף, ניתן להשתמש באלקטרונורוגרפיה כדי להבחין האם הסימפטומים של המטופל נובעים נזק עצבי או נזק לשרירים. לבסוף, אלקטרונורוגרפיה משמשת לסיווג נזק עצבי (ניוון) בדיוק על מנת לעקוב אחר תהליך הריפוי לאחר פגיעה עצבית.
- תאונות מכל הסוגים, למשל חתכים
- כליאות למשל לתסמונת התעלה הקרפלית
- נזק לסיבי עצב (אקסונים)
- לאחר שימוש לרעה באלכוהול (פולי-נוירופתיה)
- נזק לקליפה שמסביב (מיאלין), למשל בסוכרת (נוירופתיה סוכרתית),
- נזק למעבר בין עצב לשריר, למשל מיאסטניה גרביס.
עצב יחיד מורכב מסיבי עצב רבים.
אלה יכולים להיות מוטוריים (לתנועה), חושיים (לתחושה) או אוטונומיים (פעילויות לא רצוניות כגון עיכול). רוב העצבים בגופנו מורכבים משלושת סוגי העצבים הללו. עם זאת, העצבים החשובים לאלקטרונאורוגרפיה הם לרוב מוטוריים או חושיים בלבד.
באופן כללי, העצבים נבדלים על פי גודל הקוטר סיבים עצביים והאם העצב מבודד בנוסף (מיאליניזציה). באופן כללי ניתן לומר כי עצבים בקוטר גדול מוליכים דחפים חשמליים מהר יותר ועצבים עם בידוד מוליכים גם זרם חשמלי מהר יותר. בשני המקרים זה מוביל לתגובה מהירה יותר של האזור המסופק על ידי העצב, למשל, אם אתה שורף בכאב שלך אצבע על הפלטה (החושית) ואז משוך את היד משם (מנוע).
ב electroneurography, פרמטרים שונים נרשמים. באופן כללי, מבחינים בין בחינת עצבים מוטוריים ועצביים. ניתן לבחון רק עצבים שניתן לאתר את השינוי הפוטנציאלי החשמלי שלהם על פני השטח באמצעות אלקטרודות, שכן כמעט אף פעם לא משתמשים באלקטרודות מחט עמוקות יותר לאלקטרונאורוגרפיה.
אלקטרונורוגרפיה של עצבים מוטוריים מבוצעת לעיתים קרובות אלקטרונורוגרפיה של עצבים מוטוריים. עצבים מוטוריים כוללים את אלה שנובעים מהמקום מוֹחַ לשרירים ואחראים על השליטה בתנועות הגוף. כאשר בוחנים עצב מוטורי, מגרים את העצב על ידי אלקטרודת עור, ואז הוא משוחרר (דה-קוטבי) והפרש מתח חשמלי זה מתפשט בשני כיווני העצב.
אם העצב והשריר המסופק שלמים, השריר יתכווץ. טווח זמן זה הוא רק כמה אלפיות שנייה והוא נמדד מהפרש הזמן במתח בין האלקטרודה הראשונה והשנייה, בהשוואה לערכים של נבדקים בריאים המשתמשים בסולם יעד. בנוסף לזמן שעבר מגירוי העצב להתכווצות השריר (מהירות הולכה עצבית), אלקטרונורוגרפיה מודדת לעיתים קרובות את חוזק התכווצות השריר וכן את חוזק הפוטנציאל החשמלי המגיע לשריר.
2. אלקטרונוגרפיה של עצבים רגישים עצבים רגישים, לעומת זאת, מעבירים גירויים מהעור אל מוֹחַ, למשל, כדי שנדע מתי אובייקט חם מדי ונוכל לשרוף את עצמנו. תפיסה זו בעור מתרחשת באמצעות תאי חישה המקושרים לעצבים, אשר בתורם מעבירים את האות אל ה- מוֹחַ. כדי לבחון את תפקודם של עצבים רגישים, אזור מסוים בעור מגורה ומגורה על ידי אלקטרודת עור שטחית.
גירוי העור גורם לזהות דחף חשמלי לאורך העצב אצל מתנדבים בריאים, אשר בתורו מעביר תחושה זו למוח. מסיבה זו, ניתן להשתמש באלקטרודה שנייה לקביעת שינוי המתח לאורך העצב וגם כדי לחשב את מהירות ההולכה העצבית ואת חוזק האות. לאלקטרונאורוגרפיה אין כמעט תופעות לוואי. לכן הוא נחשב להליך שגרתי בסיכון נמוך, שמבוצע בתדירות גבוהה מדי יום.
יש מטופלים שהגירוי החשמלי של העצבים לא נעים או כואב מעט. ברוב המקרים מהירות הולכת העצבים נמדדת באמצעות אלקטרודות דבק המונחות על העור. חיבור האלקטרודות הללו אינו כואב.
אולם בנסיבות מסוימות, תגובה אלרגית לדבק עלול להתרחש, במיוחד בחולים עם אלרגיה לטלאים. עם זאת, נזק קבוע לא יכול להתרחש אם המתח תקין. יש לנקוט בזהירות מיוחדת בחולים עם קוצב לב. במקרה זה, יש לשקול היטב האם הבדיקה נחוצה בדחיפות או שמא ניתן להשתמש בה גם בהליך בדיקה אחר.
