נטיית נפילה (מילים נרדפות: נטיית נפילה לנמ"א; נטיית נפילה עקב מצבי מחלה לא ברורים אחרים; נטיית נפילה אצל קשישים; ICD-10 R29.6: נטיית נפילה, לא מסווגת במקומות אחרים) ממלאת תפקיד מרכזי, במיוחד בגריאטריה (המחקר של מחלות של האדם המזדקן).
על פי הנחיית DEGAM, נפילה מוגדרת כדלקמן: "נפילה או החלקה בלתי רצונית, פתאומית, בלתי מבוקרת של הגוף למפלס נמוך יותר מעמידה, ישיבה או שכיבה. אירוע כזה נחשב גם לנפילה או לנפילה קרובה אם הוא מונע רק על ידי נסיבות חריגות שאינן טמונות בחולה, כגון תפיסה על ידי אדם אחר.
סיבות שכיחות לנטייה ליפול כוללות סחרחורת וחוסר יציבות בהליכה בקרב קשישים:
- ליקויים בתפקודי חישה היקפיים ומרכזיים (וסטיבולרית, חזותית, סומטוסנסורית).
- הפרעות קוגניטיביות ונפשיות (למשל, ליקוי קוגניטיבי קל/דמנציה; חֲרָדָה, דכאון).
- אי-ספיקת שלד-שרירית (סרקופניה, דלקת מפרקים ניוונית, ראומטואידי דלקת פרקים).
גורם נוסף לנפילה עשוי להיות סינקופה (אובדן הכרה קצר הנגרם על ידי מופחת דם לזרום אל מוֹחַ, מלווה בדרך כלל באובדן טונוס השרירים). ראה סינקופה למידע נוסף. רוב הנפילות מתרחשות ללא אובדן הכרה קודם.
ניתן להבחין בין צורות הנפילות הבאות:
- הפרעה סבירה - נפילה עקב כישלון רשמים חושיים, אופטיים או שיווי המשקל (הנוגעים לתחושת לאזן).
- התקפות טיפה ("התקפת נפילה") - אירוע נפילה פתאומי עם הכרה לא מוסברת כתוצאה מאיבוד הטון בגפיים התחתונות.
- הליכה הקפאה - נפילה עקב הקפאת תנועה.
- נפילות מכניות כמו מעידה או החלקה.
- חולשה / שבריריות - נפילות הנגרמות מחוסר שרירים כוח.
- התהפכות - נפילות הנגרמות כתוצאה מבעיות יציבה.
נטייה ליפול יכולה להיות סימפטום של מחלות רבות (ראו בסעיף "אבחנות דיפרנציאליות").
שיא תדירות: שיעור הנפילות ולכן הסיכון לפציעה עולה עם הגיל:
- אצל ילדים בגיל 65 אחוז הנפילות הוא 30%.
- אצל ילדים> בני 80 זה> 50% - לכל עשר יש השלכות פציעות המחייבות טיפול וכל השלכות שבר 10
עד 80% מהמקרים הם נפילות ביתיות. כשישית מכל אשפוזי החירום של אנשים מבוגרים בבתי חולים נובעים מנפילות (בגרמניה).
יחס מגדרי: נשים נפגעות בתדירות גבוהה יותר מגברים.
השכיחות (תדירות המחלה) היא כ- 30% בקרב אנשים מעל גיל 65 בכל שנת נתונה. השיעור ממשיך לעלות עם הגיל. בקרב בני 80 עד 89 נפגעים כ -40 עד 50 אחוזים.
מהלך ופרוגנוזה: פציעות מתרחשות בעד 30% מהמקרים. פציעות תכופות הן שפשופים, המטומות (חבורות) או שברים (שבורים עצמות). עד 70 אחוזים מהנופלים נופלים שוב במהלך 12 החודשים הבאים. אחרי נפילה שֶׁבֶר (במיוחד עצם הירך צוואר שֶׁבֶר), רק כ- 15 אחוז מהחולים יכולים ללכת באופן עצמאי בלי איידס. לפני הנפילה, כשלושה רבעים מהחולים הצליחו לנוע באופן עצמאי בלי איידס. בנוסף לטיפול בסיבה, הדגש הוא על פיתוח אסטרטגיות טיפול למניעת נפילות נוספות.
