תסמינים -> מה זה Borderline ואיך להתמודד עם זה
על מנת שקרוב משפחה יבין מטופל איתו תסמונת גבולית, צריך לדעת בערך מה קורה אצל המטופל ואיך הוא או היא מרגישים. כמובן, אינך יכול להזדהות עם כל פעולה של המטופל, אך אם לקרוב משפחה יש מושג גס על מה תסמונת גבולית פירושו כלפי המטופל, הוא או היא יכולים להיות הרבה יותר אוהדים (אמפתיים) למטופל וגם להבין שכקרוב של מטופל גבול אתה לפעמים חסר אונים. חולים עם תסמונת גבולית בדרך כלל בעלי הערכה עצמית נמוכה מאוד ולקחת את עצמם מעוותים מאוד.
זה יכול לגרום להם לפגוע בעצמם או שהם יכולים לקבל תמונה מוגזמת לחלוטין של האגו שלהם ברגע הבא. הפרעות זהות אלה לעיתים קרובות קשורות לשאת לקרובי משפחה של חולים גבוליים, במיוחד אם המטופל עושה לעצמו משהו, למשל, חותך את אַמָה or ירך עם חתכים קטנים. כמו כן פתאום התרחשויות חזקות או פחדים חזקים עלולים להטריד את הקרובים ולגרום להם להראות פחות ופחות הבנה עבור המטופל הסובל מההפרעה הגבולית.
מכיוון שמטופלים רבים מפתחים תסמינים אלו לראשונה במהלך גיל ההתבגרות, לעיתים קרובות קשה להורים להבחין במה שניתן לפטור כעת כהתבגרות ומתי יש לפנות לעזרה מקצועית. כקרוב משפחה של חולה גבול חשוב להתמודד עם הסימפטומים באופן גלוי ומכובד. תסמונת הגבול היא מחלה פסיכולוגית הדורשת פעולה באותה מידה כמו לחץ דם גבוה, למשל.
עם זאת, חשוב לדעת זאת, שלא כמו לחץ דם גבוה למשל, אין תרופה מלאה לתסמונת הגבולית. עם זאת, החולים יכולים ללמוד לחיות עם המחלה ולשלוט בה עד כדי כך שלא קשה לקרובי המשפחה לחיות יחד עם חולה עם תסמונת גבולית. עם זאת, חשוב לזכור כי הטיפול בתסמונת הגבולית אינו מעט טבליות בלבד, אלא תהליך ארוך הדורש כוח רב מצד המטופל וקרוביו. לכן, חשוב תמיד לתקשר באופן גלוי זה עם זה ומעל לכל, קרוב המשפחה צריך לזכור שיש לו גם צרכים ועלול להיות מוצף במצבים מסוימים. כאן זה עוזר מאוד אם קרוב משפחתו של המטופל הסובל מתסמונת גבולית מבקש עזרה פסיכולוגית או פסיכיאטרית.
מה אתה יכול לעשות כבן משפחה?
כקרוב משפחה של מטופל הסובל מתסמונת הגבול, יש לעיתים קרובות תחושה שאפשר רק לעמוד בחוסר אונים. מצבים רבים מכבידים עליכם ואתם חוששים שהמטופל לא יחזור להיות "נורמלי". כקרוב חשוב לפנות לעזרה.
העזרה של פסיכולוג מתאימה ביותר כאן, מכיוון שהוא או היא מאומנים היטב בטיפול בשיחות ויכולים לתת עצות חשובות. גם קבוצות או פורומים לעזרה עצמית יכולים לעזור מאוד. עם זאת, חשוב לא פחות לא לשכוח את חייך ולחשוב על עצמך.
קרוב משפחה שתומך רק בחולה הסובל מתסמונת הגבול ותמיד נמצא שם כדי ליירט הכל אינו עבור עצמו ולא עבור המטופל עזרה אופטימלית. כמו כן, חשוב ביותר לא להגיב למטופל בהיסטריה או בהלה, גם אם המטופל חותך את עצמו. כאן חשוב לנהוג בצורה רציונאלית למדי ולשלוח רק את המטופל לרופא שיטפל בפצעים.
אל האני פסיכיאטר אז צריך לנתח עם המטופל בדיוק איך זה יכול היה להגיע לזה, אך זו לא משימתם של הקרובים. חשוב לקרוב המשפחה להישאר תמיד רגוע ולא להיכנס לפאניקה, גם אם זה קשה. במקביל יש להתייחס ברצינות לתסמיני המטופל.
לכל המאוחר כאשר מטופל מביא לעצמו שוב ושוב חתכים עמוקים וכדומה או אפילו מדווח על מחשבות אובדניות, עזרתו של פסיכיאטר יש לחפש בדחיפות במחלקת בית חולים בה מטופל ומפקחים עליו כחולה אשפוז לאורך תקופה ארוכה יותר. כאן זה יכול לעזור גם ללוות את המטופל כקרוב משפחה לשיחות מסוימות עם המטופל, מכיוון שאפשר להבין טוב יותר את הבעיה. חשוב גם לדעת שהתסמינים, מה שמכונה הישנות, תמיד מחמירים.
כאן חשוב לא להתייחס להתנהגות המטופל לעצמו. במקום זאת, קרוב משפחתו של חולה הסובל מתסמונת בורדליין חייב להיות תמיד מודע לכך שתוקפנות או פחדים מוגזמים הם גם חלק מהמחלה, וכקרוב צריך לנסות להבין את הרגשות הללו של המטופל ולא לנמק אותם. עם זאת, כקרוב משפחה, צריך לאפשר לך לאפשר רגשות שליליים ולהודות בפני עצמך שלפעמים אתה פשוט לא יודע מה לעשות.
כאן חשוב שתצבור קצת מרחק בעצמך. כל מטופל אחראי לעצמו, זה נכון במיוחד במקרה של מחלת נפש. על הקרובים לדעת שהם אינם יכולים להציל את המטופל הסובל מתסמונת גבולית, רק המטופל עצמו יכול לעשות זאת.
יחד עם זאת צריך לנסות לקבל את המגוון של האדם האחר. כקרוב לא ניתן להבין מה קורה אצל המטופל עם תסמונת הגבולית ואת זה קשה לקבל בהתחלה. עם זאת, חשוב לא ליישם סטנדרטים רציונליים משלו, אלא לקבל שכל אדם שונה ומחליט בעצמו כיצד הוא רוצה לחיות את חייו.
כל המאמרים בסדרה זו:
