מבוא
A תסמונת גבולית הוא מספר תסמינים שונים שכמעט משולבים כ- הפרעת אישיות מהסוג הגבולי. החולים לעיתים קרובות מאוד אימפולסיביים ולרוב יש הפרעות במגעים בין אישיים. בנוסף, מצב הרוח והדימוי העצמי שלהם לרוב משתנים מאוד. לכן קשה לא רק לחולה אלא גם לקרובי המשפחה להתמודד עם א תסמונת גבולית. לכן חשוב שקרובי משפחה של חולים עם א תסמונת גבולית גם לחפש עזרה.
גורם / מי אשם?
תסמונת הגבול היא הפרעת אישיות נגרמת מגורמים שונים. כדי להבין טוב יותר את המטופל, חשוב לקרובים רבים לדעת כיצד התפתחה התסמונת הגבולית ומה הגורמים לה. חשוב לדעת שהגורם אינו ידוע בוודאות ולכן מניחים גורמים שונים שיכולים לתרום להתפתחות תסמונת גבולית.
אף על פי כן, אין קרוב המשפחה אשם במחלה ואין לשאת באחריותו של קרוב המשפחה לכך שילדו, אחיו או הורהו סובל מתסמונת גבולית. גורם חשוב הוא המרכיב הגנטי. זה נחשב בטוח יחסית שילדים שהוריהם לא היו יציבים רגשית מראים חוסר יציבות בהתנהגותם הרגשית.
אם זה נלמד או עבר בירושה גנטית קשה לומר, אך ההנחה היא שיש מרכיב גנטי. לעומת זאת, ישנם פסיכואנליטיקאים הטוענים כי השפעות סביבתיות בלבד מכריעות בקביעתו האם ילד חלה בתסמונת גבולית. אם מתרחשים התעללות מינית או תקיפות או מעשי אלימות אחרים במהלך ילדות, זה יכול להוביל לילד לפתח תסמונת גבולית.
לכן חשוב שלאחר אירועים טראומטיים קרובי המשפחה וילדיהם ישתתפו בטיפול הולם בכדי למנוע מהילד לפתח תסמונת גבולית. מרבית החולים עם תסמונת גבולית מגיעים ממצבים משפחתיים כאוטיים ולא יציבים או מיחסים משפחתיים רשלניים. לכן חשוב לקרובי המשפחה לנסות לבנות חיי משפחה יציבים כדי לנטרל התפתחות תסמונת גבולית.
זה לא אומר בשום אופן שקרוב משפחה אשם אם הילד מפתח תסמונת גבולית רק בגלל שקרוב המשפחה גרוש, למשל, או לפעמים מנהל חיים כאוטי משהו. הדבר החשוב ביותר הוא רמה יציבה רגשית, המועברת באמצעות אהבה ודאגה זה לזה. עם זאת, ישנם גם ילדים שנראים כמגיעים ממשפחות מאושרות ועדיין מפתחים תסמונת גבולית, שנראית קשה מאוד לקרובי המשפחה מכיוון שהם אינם יודעים מה גורם מחלת נפש. לכן חשוב שקרובים לא יאשימו את עצמם ולא יכוונו את אצבע על אחרים ולחפש אשמה אצל אחרים.
כל המאמרים בסדרה זו:
