להרגיש שמחת חיים, פשוט להיות מאושרים כאן ועכשיו, זה מה שרוב האנשים רוצים. אבל רבים דופקים את הרצונות והציפיות שלהם גבוהים מדי וחווים את ההפך. עם זאת, ניתן להשפיע על ג'וי דה vivre.
מה זה ג'וי דה ויבר?
המונח joie de vivre מתאר תחושה פנימית בלתי ניתנת להפסקה של שמחה בחייו. המונח joie de vivre מתאר תחושה פנימית בלתי ניתנת להפסקה של שמחה בחייו. אנשים מתארים את זה אחרת. עבור חלקם זו תחושה נעימה של פנימיות הַרפָּיָה, לאחרים יש תחושה שהם מסוגלים לשלוף עצים, יש שחווים את זה כאנרגיה שופעת. כל אחד חווה את ג'וי דה vivre בדרכו. זה יכול לנבוע מתוך עצמנו מבלי שקרה שום דבר מיוחד, אבל זה יכול באותה קלות להיות תגובה לאירועים חיצוניים שאנו מעריכים באופן חיובי. ההרגשה של ג'וי דה vivre תלויה אם כן גם במחשבות שיש לנו. למרות ששמחת חיים מורגשת ומושגת אחרת על ידי כולם, ניתן להגדיל אותה באמצעות התערבות פעילה. בכך זה תלוי בעיקר בשני היבטים האינטראקציה. מצד אחד, תנאים מסוימים המאפשרים חיים נטולי דאגות (אלה בתורם משתנים מאדם לאדם) ומצד שני, מידת החשיפה הנכונה לתנאים אלה. למשל, אם מישהו נהנה לשחק טֶנִיס, האדם צריך לממש זאת מצב של פעילות ספורטיבית מעת לעת. עם זאת, על מנת שההנאה מהחיים תנבע מכך, חשוב גם שהפעילות תהיה תובענית בצורה אופטימלית. לדוגמא, ה טֶנִיס השותף צריך לשחק ברמה לא משעממת מדי (כי גרועה) או תובענית מדי (כי טובה מאוד).
פונקציה ומשימה
הנאה מהחיים היא מקור חשוב ל כוח ואנרגיה בחיים. ילדים עדיין מסוגלים ליהנות מדברים קטנים בחיים. אצל מבוגרים, תחושת שמחת חיים קשורה הרבה יותר חזק ליחס פנימי להערכה של מצבים. פחדים, דאגות או מצבי רוח דיכאוניים יכולים להרגיע את שמחת החיים. כך, בין היתר, ראש-נשלט ולכן יכול להיות מושפע גם ממחשבות בצורה חיובית, למשל על ידי הערכה מחדש של מצבים. מי שאינו מכוון את ההתמקדות רק בדברים שליליים, תורם בכך לרווחה הנפשית. בנוסף ליחס הפנימי, ישנן פעילויות בעלות השפעה חיובית על שמחת החיים, למשל:
- קחו זמן לעצמם
- לגלות מה קרוב לשלך לֵב וכיף. על שירה, ריקוד והאזנה למוזיקה.
- פעילות גופנית
- קריאת ספר
- הסתבך עם אנשים אחרים
ישנן אפשרויות רבות אחרות כמו צילום, משחק, שמירה על קשר עם חברים ומכרים ועוד הרבה, כי כל אחד חייב לברר בעצמו מה מביא לו שמחה. זה גם עוזר להיות מודעים לרגעים יפים של יום בערב ולסקור אותם שוב. חשוב גם לקבל את עצמו באינדיבידואליות של עצמו ולהעריך את עצמו. עם זאת, ג'וי דה ויבר לא יכול להיות מדינה קבועה. מי שישאף לזה יתאכזב. התחושות נתונות תמיד לעליות וירידות תוססות. אי אפשר לכפות עליהם. זה גם חלק מהחיים לעבור לפעמים דרך עמק, שממנו נוכל לצאת שוב לחיזוק לחופים חדשים.
מחלות ומחלות
כאשר מאבדים אנשים דרך פרידה, גירושין או מוות, זה נורמלי באופן זמני לא לחוש עוד שמחת חיים, כי קודם כל כְּאֵב חייב להיות מעובד. זה יכול לקחת לא מעט זמן, כמה שנים עבור חלקם. למחלות כרוניות או ממושכות יש השפעה עצומה גם על חייהם של הנפגעים, כך שהם עלולים לאבד את הנאתם מהחיים. כאן יהיה חשוב למצוא א לאזן שנותן להם משהו חיובי, משהו שמתחזק מעבר למחלה, כדי שיוכלו לסבול ביתר קלות את המגבלות שהמחלה מביאה איתה. אובדן שמץ חיים כללי הוא בדרך כלל סימן ל דכאון אם אין לו סיבות חיצוניות. כאשר מצב הרוח מעונן לצמיתות וריקנות ועצב פנימיים תופסים את מרבית החלל, בסופו של דבר כל אדם מגיע לנקודה בה דבר אינו מביא לו שמחה. נראה שלכל דבר אין יותר משמעות, לא קשר עם אנשים אחרים וגם לא תחביב שהיה תמיד כיף. אובדן שמחת החיים אינו נטול סכנה, מכיוון שחיים שבהם שמחה כבר לא מורגשת נתפסים יותר ויותר כאפור באפור ו חֲסַר מַשְׁמָעוּת. אנשים רבים נקלעים למשבר משמעותי מוחשי וחושבים על התאבדות במצבים כאלה מכיוון שהם כבר לא רואים דרך לצאת מהספירלה כלפי מטה. מי שהגיע לנקודה זו בדרך כלל לא יוצא ממנו מהעמק הקודר בלבד, אלא זקוק לעזרה והבנה מבני המשפחה והחברים. תמיכה של פסיכולוג גם מאוד מומלצת ומועילה במקרים כאלה. שחיקה יכול להשפיע קשות על שמחת החיים. כל מי שנאלץ לחרוג כל הזמן מגבולו הפיזי או הנפשי, מציקים לו באופן מקצועי או פרטי, מותש בשלב כלשהו וכבר לא נהנה מכלום. כל מה שהיה כיף לפני כן הופך לנטל. ברוב המקרים, תשישות פיזית ונפשית מתמזגת, ואלה שנפגעים רק מרגישים סחוטים וכבר אין להם את זה כוח להתמודד עם הדברים מיוזמתם. לרוב רק בעזרת מקצועיות הם מצליחים לנהל את האנרגיה שלהם בצורה כזו שבעתיד הם מקדישים יותר תשומת לב למאגרי האנרגיה שלהם וכבר לא מפעילים יתר על המידה את עצמם. תת-אתגר, כמו התמודדות יתר, יכול גם לגרום לתסמינים גופניים ונפשיים ולגזול מאנשים את שמחת החיים שלהם.
