אבחון
ראשית האבחנה של קרע ברצועות הוא הראיון לאנמנזה. במהלך דיון זה, הרופא מבקש לדעת את מהלך התאונה על מנת שיוכל להוציא את הנגעים המבניים הראשונים. לאחר מכן הבדיקה הקלינית בה עומדת המבחן היציבות המרכזי.
לאחר מכן, בין אם פגיעת הרצועה יציבה ובין אם אינה יציבה, נבדקת החוסן. כאן זה רלוונטי לדעת אם אפשרי ניידות פסיבית או אקטיבית. אם נוצרה המטומה, ניתן לנקב אתר זה על מנת להיות מסוגל לקבוע מה- דם בין אם פגיעת הרצועה הינה ישנה או רעננה.
הממצא כי הרצועה קרועה לאחרונה עשוי להשפיע לטובה על הפרוגנוזה. מצד אחד, ספקטרום הטיפול רחב יותר ומצד שני סיכויי ההחלמה טובים יותר. ההליך הנוסף כולל קרני רנטגן.
כאן התמונה המוחזקת עדיפה. מאז נורמלי רנטגן מראה רק קרע של הרצועה בנקודת הצמדת העצם, "התמונה המוחזקת" מסייעת גם לאיתור רצועות קרועות במקומות אחרים. לשם כך, יש להביא את המפרק שמבנה הרצועה שלו נקרע למצב קיצוני כך שתקלות בגלל רצועה קרועה ניתן לזהות. באופן עקרוני, ה- MRI של כף הרגל (= הדמיה תהודה מגנטית) הוא כלי האבחון המועיל יותר, מכיוון שהוא מציג רקמות ואיברים ו רצועה קרועה ניתן לזהות טוב יותר. רופאים מנוסים יכולים גם לבצע את האבחנה "רצועה קרועה”באמצעות סונוגרפיה.
תרפים
במקרה של פגיעה ברצועה בכף הרגל, חלקן עזרה ראשונה תחילה יש לנקוט באמצעים מיד לאחר התאונה או הפציעה. יש לקרר את כף הרגל, לחבוש אותה בזהירות ולאחסן אותה. באופן זה, נפיחות נוספת יכולה להיות מופחתת ולא נעימה כְּאֵב הנגרמת על ידי הלחץ הגבוה של הרקמה הנפוחה ניתן להימנע.
קל לזכור את תוכנית ה- PECH כביכול: הפסקה (הקלה מיידית), קרח (קירור), דחיסה (תחבושת לחץ קל), גובה. חיוני להקל על הרגל באופן מיידי ולא, למשל, להמשיך את משחק הכדורגל שהחל. בנוסף, בדרך כלל יש לפנות לרופא במהירות יחסית כדי למנוע נזק תוצאתי.
הרופא בדרך כלל מאבחן רצועה קרועה בכף הרגל באמצעות בדיקה, שבמהלכה ניתן לקבוע ניידות מוגברת במפרק, מכיוון שייצוב הרצועות מוגבל. לעתים קרובות קרני רנטגן נלקחת, שעליה לא נראה רצועה קרועה, אך ניתן להוציא אותה מפגיעות בעצם. ככלל, רצועה קרועה מטופלת באופן שמרני ולא מבצעים ניתוח.
סדי הליכה מיוחדים, מה שמכונה אורתוזים, מאפשרים תנועה בטוחה בכף הרגל מבלי לסכן את האזור הפגוע. טיפול עדין זה מאפשר לכף הרגל להתגלגל כרגיל מבלי להתכופף שוב. זה מונע ניוון שרירים ובדרך כלל סד כזה נלבש ביום ובלילה במשך כשישה שבועות.
לטיפולים פיזיותרפיים יכולה להיות השפעה תומכת, ויש לבצע גם פעילויות ספורט פשוטות כדי לבנות עוד יותר את השרירים. עם זאת, יש לדון על אלה עם הרופא המטפל כדי למנוע עומס יתר על כף הרגל הפגועה. במיוחד במקרה של פציעות בכמה רצועות כף הרגל או במקרה של ספורטאים תחרותיים, כאשר כף הרגל ו קרסול המפרקים נתונים למתח כבד, לעתים קרובות מומלץ לבצע ניתוח.
במקרה של מהלך מסובך של רצועה קרועה בכף הרגל, פציעות נלוות או לתכנון פעולה, לרוב מתבצעת טומוגרפיה של תהודה מגנטית (MRT). בבדיקה זו ניתן להציג את הרצועות בצורה מדויקת מאוד. ניתוח לרצועה קרועה בכף הרגל כרוך באותם סיכונים כמו כל פעולה אחרת, כגון זיהומים או ריפוי פצע הפרעות, עליהן יש ליידע את המטופל מראש.
אם המפרק מאוד לא יציב או אם עצם או סָחוּס ב קרסול מפרק נפצע, טיפול מומלץ אולי. ניתוח מומלץ במיוחד במקרים של לחץ גבוה, כמו אצל ספורטאים ונשים מקצועיים. לעתים רחוקות מאוד הרצועה הקרועה אינה מחלימה כראוי בטיפול שמרני וניתוח עלול להיות נחוץ כתוצאה מכך.
הניתוח מורכב מתפירת הרצועה הקרועה ואולי תיקון עצם פגועה או סָחוּס חלקים. אם הרצועה נפגעה קשות, ניתן להשתיל לאתר גיד אוטולוגי ולשחזר את הרצועה הקרועה. לאחר הניתוח כף הרגל משתתקת במשך כשישה שבועות, בדומה לטיפול שמרני. בסך הכל, התוצאות ארוכות הטווח של רצועות קרועות בכף הרגל לאחר טיפול שמרני דומות לתוצאות לאחר הניתוח.
