קשישים - שמירה על כושר עם שיקום

גם בגיל מבוגר, לא הכל חייב להיות בירידה כל הזמן. מי שזז כמה שיותר במסגרת היכולות שלו יכול להשיג שיפורים ניכרים.

שבץ או נפילות הגורמות לשבירת עצמות גוזלים מאנשים מבוגרים רבים את ניידותם, לפחות באופן זמני. גם לתקופה קצרה של חוסר פעילות יש השפעה שלילית על הגוף והנפש, במיוחד בגיל מבוגר. קשישים נמצאים בסיכון להיות תלויים לצמיתות בתמיכה ובטיפול.

עם זאת, מחלה פתאומית וקשה אינה חייבת להיות סיום חיים עצמאיים בבית. שיקום יכול לעזור למצוא דרך לצאת מהרחוב החד-סטרי הנורא מבית החולים היישר לבית אבות. המטרה היא לחיות באופן עצמאי, אולי בתמיכת שירותי טיפול חוץ.

שמירה על עצמאות

עבור אנשים שעדיין עובדים, השיקום אמור לאפשר בעיקר לחזור לעבודתם הרגילה. עם זאת, עם העלייה בגיל, המטרות משתנות. המטרה היא כעת להחזיר, לשפר או לשמור על חיים עצמאיים בבית (כשירות יומיומית). המטרה היא לצמצם או למנוע את הצורך בטיפול.

אפשרויות שיקום

כמו כן, על אזרחים ותיקים להיות מסוגלים להגיע בעצמם למרפאת היום או למרכז שיקום חוץ סמוך לביתם, בעזרת קרובי משפחה או שירות איסוף ומשלוח מסודר. שיקום אשפוז מוגבל בדרך כלל ל-20 ימי טיפול. במידה ולא הושגה מטרת הטיפול שצוינה בזמן זה, ניתן לפנות לחברת הביטוח בבקשה להארכה במהלך השיקום.

הדרך לגמילה

ככל שהגמילה מתחילה מוקדם יותר, למשל לאחר אירוע מוחי, כך הוא מבטיח להצליח יותר. לפני שאתה בוחר מוסד שיקום, עליך לקבל אישור מקופת החולים שלך. בדרך כלל, הרופא המטפל בך בבית החולים יגיש בקשה.

בקשות לשיקום ניתן להגיש גם על ידי רופאים בפרקטיקה פרטית או לאחר הערכה של השירות הרפואי של קופות החולים (MDK). במקרה של ביטוח סיעודי פרטי, הדבר נעשה על ידי Medicproof. שירותי הרווחה של בית החולים, קופת החולים או פורטלים מיוחדים באינטרנט יכולים לסייע לכם בבחירת מוסד שיקומי מתאים.

כדאי לגמילה:

• שמונה שבועות של אימונים על ציוד כושר יכולים להגביר באופן מדיד את כוח השריר אפילו בגילאי 65 עד 95*.
• משתתפי מחקר מאומנים גם הגיבו פחות בחרדה לאתגרים חדשים.

צוות טיפולי

הגיל הממוצע של חולים בשיקום גריאטרי הוא בסביבות 80 שנה. בנוסף למחלתם העיקרית, חולים כמעט תמיד סובלים ממצבים נוספים המצריכים אף הם טיפול. הלכלוך הצבעוני הזה של הפרעות בריאות שונות מותאם על ידי צוות טיפולי צבעוני לא פחות: רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, מרפאים בדיבור, פדגוגים חברתיים, פסיכולוגים ותזונאים עובדים יד ביד.

לאחר הימים הראשונים של טיפול שיקומי נקבעות יעדים ספציפיים לכל מטופל שיקומי פרטני (הערכה גריאטרית): המשמעות היא שהנותנים הטיפוליים מתמקדים פחות באבחון ויותר בליקויים הקיימים. כל חברי הצוות המטפל מדווחים אילו ליקויים ובעיות גילו באזורם. פוטנציאל השיקום נקבע ביחד ומתקיימים פגישות שבועיות כדי לבדוק האם ניתן להשיג את המטרות.

מוטיבציה - הכול וסוף הכול

הכנה לבית

במהלך הטיפול, פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק מעניקים למטופלים עזרים מותאמים באופן אישי ככל שיידרש. כמו כן, המטפלים מכירים לקרובי משפחה את הלקויות ועוזרים כמו כסא גלגלים או רולטור.

מרפאים בעיסוק או פדגוגים חברתיים מלווים את המטופל פעם אחת בביתו. הם בודקים האם עזרים מסוימים יכולים להקל על החיים בבית או שיש צורך באמצעי הסבה (הסתגלות לבית). עם זאת, מינוי מקומי זה עשוי לחשוף גם שחזרה לסביבה הביתית הנוכחית מהווה סיכון בטיחותי גבוה מדי.

רשת ביטחון אמבולטורית מוקמת בזמן טוב לפני השחרור על מנת להבטיח טיפול רפואי, סיעודי וביתי מספיק בבית.

אל תוותרי

קרובי משפחה ממלאים תפקיד חשוב מאוד. הכרה ועידוד מחזקים את המוטיבציה והביטחון העצמי מעבר לשהות השיקומית. כדי להבטיח שמטרות השיקום שהושגו יהיו ברות קיימא בטווח הארוך, על התרגילים הנלמדים להפוך גם לאחר מכן לחלק בלתי נפרד משגרת היומיום.

פיזיותרפיסטים, למשל, צריכים לבדוק את טיפול המעקב העצמאי הזה במרווחי זמן ארוכים יותר.