תת פעילות בלוטת התריס, המכונה רפואית תת פעילות של בלוטת התריס, מאופיין על ידי אספקה לא מספקת של הגוף עם הורמונים המיוצר על ידי בלוטת התריס. עם זאת, הסיבה האישית ל בלוטת התריס יכול להיות שונה. באופן עקרוני, ישנן שתי צורות שונות של בלוטת התריס.
מה שמכונה תת-פעילות של בלוטת התריס מתאר הפרעה בה תפקוד ה בלוטת התריס עצמו מופרע. אם חסר גירוי של בלוטת יותרת המוחייצור ההורמונים, תת פעילות של בלוטת התריס נקראת גם תת פעילות של בלוטת התריס. איזו צורה של תת פעילות בלוטת התריס קיימת בכל מקרה בודד ניתן לקבוע על בסיס דם ערכים.
תלוי באיזו צורה של תת-פונקציה קיימת, יש לבצע אבחון נוסף כדי למצוא את הגורם למחלה. השליטה במה שמכונה בלוטת התריס ערכים היא בחינה תכופה יחסית של ה- דם עבור הורמונים המיוצרים בבלוטת התריס. חשוב גם לבדוק את מה שמכונה TSH ערך (תירוטרופין) על מנת להיות מסוגל להבחין בין תת פעילות של בלוטת התריס ראשונית ומשנית. תלוי אילו ערכים מוגברים או יורדים, ניתן להסיק כי קיימת תת פעילות של בלוטת התריס ראשונית או משנית, ובמידת הצורך ניתן להתחיל טיפול מתאים.
תסמינים
אינדיקציות כי ערכי בלוטת התריס עשוי להיות שונה באופן חריג עשויים להיות תסמינים מסוימים. אם בלוטת התריס אינה פעילה, התסמינים העיקריים הם עייפות, עלייה במשקל ו אובדן תיאבון. תסמינים אחרים, שאינם ספציפיים, כגון יובש בולט בעור, אובדן שיער או אי סבילות לקור הם אינדיקציות נוספות לכך שקיים תת פעילות של בלוטת התריס.
אם מופיע סימפטום אחד או יותר למשך תקופה ארוכה ללא גורמים אחרים הניתנים להסבר, יש לפנות לרופא לטיפול דם מִבְחָן. בחינת ה- ערכי בלוטת התריס מבוצע בדרך כלל על ידי רופא כללי, מומחה לרפואה פנימית או אנדוקרינולוג. לשם כך יש לקחת דגימת דם.
הדם שנאסף נשלח למעבדה שם הוא נבדק לערכים שמעניינים את תפקוד בלוטת התריס. הבדיקה משולמת בדרך כלל על ידי בריאות חברת ביטוח אם התסמינים מתאימים. לאחר מספר ימים ערכי הבדיקה צריכים להיות זמינים אצל הרופא המטפל ולדון בתוצאה עם המטופל. מכיוון שניתן לקבוע בבירור תת פעילות של בלוטת התריס על פי ערכי הדם, בדרך כלל אין צורך באבחון נוסף. רק במקרים חריגים, למשל אם בלוטת יותרת המוח אחראי על הערכים ששונו, יתכן שיהיה צורך לבצע אבחון עוקב.
