אבחון | יתר שומנים בדם

אִבחוּן

האבחנה של היפרליפידמיה נעשה על ידי לקיחת a דם לִטעוֹם. חולים צריכים להיות צום במשך 12 שעות לפני נטילת ה- דם דגימה על מנת לא לזייף את ערכי השומנים בדם על ידי מזון שנבלע. סינון מתבצע על ידי רופא המשפחה מגיל 35.

ההקרנה כוללת קביעת סך הכל כולסטרול ו HDL כולסטרול. סינון קבוע מתבצע גם בחולים עם גורמי סיכון לטרשת עורקים, למשל חולי סוכרת. קביעת מצב השומנים השלם חורגת מההקרנה הרגילה: בנוסף ל HDL כולסטרול וסך הכולסטרול, השומנים הנייטרליים ב דם גם הם נחושים.

הסכום של LDL כולסטרול לאחר מכן ניתן לחשב מערכים אלה. כמות הכולסטרול הכוללת /HDL לאחר מכן מחושב כולסטרול: ערכים מתחת ל -4 מצביעים על סיכון נמוך לטרשת עורקים, ערכים בין 4 ל -4.5 נמצאים בטווח הנורמלי. ערכים מעל 4.5 מצביעים על סיכון מוגבר לטרשת עורקים. היפר-טריגליצרידמיה (עלייה בשומנים ניטרליים בדם) אמורה להתרחש ברמות מעל 150 מ"ג / ד"ל (1.7 מ"מ / ליטר).

היפרכולסטרולמיה (רמות כולסטרול מוגברות) מוגדר על ידי רמות כולסטרול מעל 200 מ"ג / ד"ל (5.2mmol / l). אם רוצים לברר פרטים נוספים על המטופל היפרליפידמיה, ניתן לבצע אלקטרופורזה (בדיקת הדם בשדה חשמלי). בהליך זה מחולקים השומנים השונים בדם.

If היפרליפידמיה חשוד שהוא תורשתי, ניתן לבצע בדיקות גנטיות. היפרליפידמיה מסווגים קלינית או באמצעות אלקטרופורזה על פי פרדריקסון. הסיווג הקליני מבוסס על סוג השומן המוגבר בהתאמה.

מבחינים בין היפרכולסטרולמיה, היפר-טריגליצרידמיה, הפרעות hyperlipidemia והפרעות ליפופרוטאין. הסיווג על פי פרדריקסון מבוסס על הליפופרוטאינים המעורבים (חלקיקי חלבון המעבירים שומנים בדם), אותם ניתן לזהות באמצעות אלקטרופורזה. הליפופרוטאינים שונים בהרכבם ובתפקודם משומנים ניטרליים וכולסטרול.

על פי פרדריקסון, נבדלים בין 5 סוגים (סוג I, סוג IIA, סוג IIB, סוג III וסוג IV):

• סוג I: בסוג I לפי פרדריקסון, יש עלייה משמעותית בשומנים ניטרליים בדם, בנוסף מגדילים את הצילומיקרונים. Chylomicrons להעביר את השומן נספג עם מזון מהמעי דרך לִימפָה לזרם הדם. כאן השומנים הנייטרליים מפוצלים ואז נספגים בתאי שומן ושריר.

  סוג I לפי פרדריקסון הוא נדיר מאוד.

• סוג IIA: בסוג IIA רמות הכולסטרול הכוללות מוגברות. ה LDL ליפופרוטאינים מעורבים כאן במיוחד. LDL ליפופרוטאינים מעבירים את הכולסטרול כבד לשאר חלקי הגוף, שם הוא נספג בתאים על ידי קולטני LDL.

  הכולסטרול מובנה בדפנות התא ומשמש כבסיס ל מָרָה חומצה או סטרואידים הורמונים. ליפופרוטאינים מוגברים של LDL מהווים גורם סיכון משמעותי לטרשת עורקים. כ- 10% מכלל החולים בהיפרליפידמיה סובלים מסוג IIA על פי פרדריקסון.

• סוג IIB: בסוג IIB, כולסטרול כולל וגם שומנים ניטרליים מוגברים.

  ליפופרוטאינים מעורבים הם ה- LDL- ליפופרוטאין (מוביל בעיקר כולסטרול) וה- VLDL-lipoprotein. VLDL-lipoprotein מעביר בעיקר שומנים ניטרליים המיוצרים ב כבד מהכבד לתאי השומן והתאי השריר בגוף. עליות ב- VLDL (כמו גם עלייה ב- LDL) מהוות גורם סיכון לטרשת עורקים.

  סוג IIB על פי פרדריקסון מהווה כ -15% מכלל ההיפרליפידמיה.

• סוג III: סוג III מתאר עלייה בסך הכולסטרול ובשומנים ניטרליים. הליפופרוטאינים המעורבים הם שרידי VLDL כביכול או ליפופרוטאינים IDL. הם תוצרי השפלה של ליפופרוטאינים VLDL, ואם הם מוגברים, הם גם גורם סיכון לטרשת עורקים.

  כ- 5% מהחולים עם היפרליפידמיה סובלים מסוג III על פי פרדריקסון.

• סוג IV: סוג זה הוא הנפוץ ביותר עם 70%. בסוג IV, שומנים ניטרליים מוגברים, וליפופרוטאינים מסוג VLDL (המובילים בעיקר שומנים ניטרליים) מעורבים, המהווים גורם סיכון לטרשת עורקים.

ה- ICD-10, מערכת הסיווג האבחוני הקיימת כיום של ארגון הבריאות העולמי, מסווגת את הצורות השונות של היפרליפידמיה בהתאם לרכיבים המוגבהים בהתאמה. קודים שונים מסכמים תמונות קליניות שונות באבחון אחד: E78.

0 מתאר עליית כולסטרול טהורה, E78. 1 hypertriglyceridemia טהור (עלייה בשומנים ניטרליים). E78.

2 מתאר צורות מעורבות, E78. 3 עלייה בכילומיקרונים. Chylomicrons מורכב בעיקר משומנים ניטרליים ומעביר את השומנים שנלקחים עם מזון מהמעי דרך לִימפָה לתוך זרם הדם.

E78. 4 ו- E78. 5 מתארים היפרליפידמיה אחרת או לא מוגדרת.

E78. 6 מתאר ליקויים של ליפופרוטאינים שונים, E78. 8 ו- E78. 9 מתארים הפרעה שונה או לא מוגדרת של חילוף החומרים של ליפופרוטאין.