"אתה לא יכול לא לתקשר!" הציטוט הזה של פול ווצלאוויק הוא המציאות. ברגע שבני אדם באים במגע עם אנשים אחרים, הם נמצאים בתמורה לסביבתם. היכולת לתקשר חשובה להישרדות האנושית, אך גם מובילה לעיתים קרובות לקונפליקטים ואי הבנות.
מהי תקשורת?
המונח תקשורת משמש לתיאור תהליך העברת או החלפת מסרים בין אנשים או במונחים טכנולוגיים בין השולח למקבל. המונח תקשורת משמש לתיאור תהליך העברת או החלפת מסרים בין אנשים או במונחים טכנולוגיים בין השולח למקבל. תקשורת מילולית (חילופי רעיונות, מחשבות ודעות) מתרחשת באמצעות שפה. עם זאת, קיימת גם תקשורת לא מילולית. זה מתרחש באמצעות הבעות פנים, מחוות וקשר עין של שותפי התקשורת. תפיסה חזותית זו מאפשרת גם לאנשים לתקשר באמצעות כתיבה וסמלים. בנוסף לתוכן המילולי של דיבור וחוויות חזותיות, הדרך בה אנשים מדברים ואופן הנגיעה בהם הם גם תקשורתיים. לדוגמא, אנשים עם מוגבלות של איבר חושי אחד מסוגלים גם לתקשר בהרחבה עם הסביבה בקלות מפתיעה מכיוון שהם יכולים להשתמש בדרכים אחרות לעשות זאת.
פונקציה ומשימה
בני אדם הם יצורים חברתיים אשר מתקשרים עם אחרים באמצעות תקשורת. ככל שאדם מתקשר טוב יותר, כך קל לו יותר להעמיד את צרכיו. באמצעות יכולותיו התקשורתיות, האדם יכול לתקשר כשהוא לא טוב ומה הצרכים שלו. כונן בסיסי של האדם הוא יכולתו להתייחס ולשם כך הוא תמיד זקוק למקבילה. אם האדם לבדו ואינו יכול לתקשר, הוא חולה בקלות - במיוחד אם לא נבחר באופן חופשי למצב זה. ברמה הפיזית, בנוסף לאיברי החישה וה- מוֹחַ, ה גָרוֹן מעורב גם בתהליכי התקשורת. עם האוזניים ההודעות מתקבלות, בעיניים אנו רואים כיצד המקביל פועל ומתנהג, דרך ה- עור ואת חוש המישוש אנו חשים טמפרטורה, תוקפנות או אהבה. הגירויים והמידע שהתקבלו מתפרשים על ידי מוֹחַ לאחר הקבלה ו עוֹפֶרֶת לפעולת תקשורת תגובתית. האנטומיה של גָרוֹן אחראי על יכולתו של האדם לדבר. ה גָרוֹן, שם מתקיימת הפקה קולית, יושב ממש מתחת לגרון. אם אתה בולע במודע, אתה יכול להרגיש בקלות את מיקום הגרון; זה נע למעלה ולמטה בזמן שאתה בולע. צלילים ודיבור מופקים על ידי רטט של מיתרי הקול הממוקמים בגרון. אלה מסוגלים לרטוט ומסיבה זו יכולים להפיק צלילים בעזרת הנשימה הנמלטת מהריאות. תהליכי תקשורת רבים מתרחשים באופן טבעי. ברוב המצבים היומיומיים, זה די מספיק. אך אי הבנות בעת תקשורת אינן נדירות. לדוגמא, אם הבעות פנים אינן תואמות את הנאמר או נאמר משהו שונה ממה שאומר, אז התקשורת הופכת למסובכת.
מחלות ותלונות
מלבד אי הבנות בתקשורת המתרחשות בגלל מסרים לא ברורים, קיימות גם מגבלות פיזיות ופסיכולוגיות או מצבים רפואיים העלולים לסבך את התקשורת. סיבוכים גופניים כוללים מחלות במיתרי הקול ובגרון - הספקטרום כאן נע בין דלקת ל סרטן. אם אזורים של מוֹחַ החשובים לתקשורת נהרסים, כפי שיכול להיות לאחר א שבץ, זה נחשב להפרעת דיבור הנגרמת מבחינה נוירולוגית, המכונה גם אפזיה. יהיה זה שגוי לקרוא לאפזיה הפרעה נפשית או מוגבלות שכלית. במקום זאת, מדובר בהפרעה ביכולת לתקשר, שכן הבנת הדיבור, הפקת דיבור או כתיבה וקריאה כבר אינם אפשריים עבור הסובל. בניגוד להפרעת דיבור, אין בעיות מוטוריות הגורמות להפרעת דיבור. רק יכולת הדיבור נפגמת, ולא היכולת להביע דיבור בצורה ברורה ונכונה. הפרעת דיבור אופיינית, לעומת זאת, היא מגמגם. אנשים ש לְגַמגֵם חווים מגבלות בזרימת הדיבור והשפה. לא ניתן לשלוט על תהליכים אלה מרצונם. הדרך היחידה שנותרה למושפעים היא לפנות למטפל בדיבור אם הם רוצים לשפר את כישורי התקשורת שלהם ולקבל גישה בטוחה יותר בהפרעה שלהם. המונח לסגנון דיבור נמהר, לא ברור ובמהירות אינו סדיר הוא "פולטר"; המטפל בדיבור הוא גם המומחה לכך. צורה קיצונית במיוחד של מגבלות הנגרמות פסיכולוגית ביכולת התקשורת היא אילמות - מה שנקרא שתיקה פסיכוגנית. כלומר, אין פגם הניתן לגילוי באיברי הדיבור ובכל זאת האדם הלוקה באומיות נותר שקט בהתמדה; תופעות חמורות של אילמות מתרחשות לעיתים קרובות יחד עם מחלה פסיכיאטרית כגון דכאון.
