מה לעשות אם הלידה שלאחר מכן תצא חלקית?
אם חוסר השלמות של שליה הבחינו במהלך בדיקת הלידה שלאחר מכן, כי יש להסיר את שאר הלידה על ידי רופא. החומר הפעיל אוקסיטוצין ניתן להשתמש כדי להגדיל את רֶחֶםהיכולת להתכווץ ולהקל על פירוק שליה. הרופא יכול גם לנסות באופן ידני להסיר את שרידי הלידה לאחר מכן באמצעות אצבע.
ישנו גם נוהל ההתרסקות, בו נשאר כל שנותר בשטח רֶחֶם מגורדים בעזרת כלי קהה. אפילו מלא שלפוחית שתן יכול לחסום את פירוק ופריקה של שליה. לאחר מכן ניתן להכניס קטטר כדי לנקז את השתן ולהקל על המעבר.
עם זאת, במקרים מסוימים, פירוק שליה שלם בלבד אינו הסיבוך היחיד הדורש טיפול. שרידי הנותרים שליה יכול לדמם בכבדות וכך להפוך לאיום חיוני על האם. ההפסד של דם לכן יש להביא לשליטה במהירות האפשרית.
כאשר מנסים לעצור את הדימום, יש לבצע מספר צעדים לפיהם מופעל לחץ על ה- רֶחֶם ו כלי כדי להפחית את דם זְרִימָה. אפשר גם לנסות לעצור את הדימום באמצעות בלון מיוחד המוחדר לרחם. ניסיון להמיס את השליה ידנית או גְרִידָה ניתן להשתמש ברחם כדי לשחרר ולהוציא את השליה כמקור לדימום.
במקרים קיצוניים, אם המסטזיס אינו מספיק, כריתת רחם, כלומר הסרת הרחם, היא אפשרות הטיפול האחרונה. בחלק מהמקרים, לשליה יש חריגות המשפיעות על הידבקותה ברחם וגורמות להתמוססות השליה באופן שלם או בכלל לא. גם כאן נעשים ניסיונות להסיר את שאריות הלידה לאחר ידנית או באמצעות הליך ריפוי.
אם השליה גדלה לחלוטין יחד עם הרחם או אפילו חודרת אליו, הרחם כולו מוסר. אם נותרו ברחם רק שרידים קטנים מאוד, שלא גורמים לאי נוחות, והאם מניקה, אפשר גם לחכות. ההורמון אוקסיטוצין, המשתחרר בזמן ההנקה, גורם לכיווץ הרחם ובכך יכול לקדם את פירוק השאריות.
