משימות הרשתית | רשתית העין

משימות הרשתית

אל האני רשתית העין, המכונה גם הרשתית, אחראי להעברת גירויים ל מוֹחַ. לכן היא אחראית להבטיח שמה שאנחנו רואים נתפס כתמונה. על האור לעבור תחילה דרך הקרנית, העדשה וגוף הזגוגית של העין לפני שהוא מגיע לרשתית בתוך העין.

הרשתית מורכבת ממיליוני תאי חישה. מידע האור המוחזר של האובייקט שנראה נאסף על ידי תאי הרשתית, ממוין, צרור ונשלח לבסוף דרך עצב אופטי כדחף ל מוֹחַ. משימות אלה מבוצעות על ידי סוגי התאים השונים המחוברים זה לזה ברשתית.

יתר על כן, הרשתית מבצעת משימות במטבוליזם של ויטמין A ומייצגת מעין גבול בינה לבין דם כלי ממוקם ממש לידו ב דָמִית הָעַיִן. אלה דם כלי לספק את הרשתית. המחסום מבטיח כי אין חומרים מזיקים מה- דם יכול להיכנס לרשתית. הרשתית מכילה גם את אזור הראייה החדה ביותר, מה שמכונה מקולה או fovea centralis. כאן נמצאים רק קונוסים.

פיזיולוגיה של הרשתית

כאשר גירוי אור פוגע בעין, עליו לעבור תחילה דרך כמה מבנים שונים של העין אל קולטי האור. ראשית, דחף האור פוגע בקרנית בתא הקדמי של העין, עובר דרך תַלמִיד, תא אחורי, עדשה וגוף זגוגי. על מנת להגיע לקולטני האור, על דופק האור לעבור בשתי השכבות הפנימיות של הרשתית.

לאחר שגירוי האור הגיע לתאי החישה, גירוי אור זה מומר לגירויים אלקטרוכימיים ומועבר לשתי השכבות הפנימיות של הרשתית. תאי השכבה הפנימית יוצרים את עצב אופטי, שמעביר את הגירויים ל- מוֹחַ, שם הם מעובדים ונתפסים. ישנם שלושה סוגים של קונוסים לראיית צבע ובהירות, המורכבים מחרוטים אדומים, ירוקים וכחולים. המוטות האחראיים לראיית דמדומים מכובים כמעט בבהירות ואינם יכולים לתפוס צבעים.

בחושך רק מוטות פעילים, ולכן ראיית הצבעים קשה גם בדמדומים ובחשכה. לקולטני האור והתאים הדו-קוטביים יש פעילות מנוחה מסוימת (פוטנציאל). כשהם מגורה הם מעבירים מידע זה על ידי הגדלת או הקטנת הפוטנציאל.

אל האני גנגליון תאים בתורם מעבירים את המידע שלהם באמצעות אותות חשמליים (פוטנציאל פעולה), כלומר הם מקודדים בתדרים. לפיכך, לבהירות ולצבע יש תדרים שונים, שקוד התדרים שלהם מפוענח במוח ומתורגם לתמונה. לקולטני האור ולתאים הדו-קוטביים יש פעילות מנוחה מסוימת (פוטנציאל).

כאשר מגרים אותם הם מעבירים מידע זה על ידי הגדלת או הקטנת הפוטנציאל. ה גנגליון תאים בתורם מעבירים את המידע שלהם באמצעות אותות חשמליים (פוטנציאל פעולה), כלומר הם מקודדים בתדרים. לפיכך, לבהירות ולצבע יש תדרים שונים, שקוד התדרים שלהם מפוענח במוח ומתורגם לתמונה.