טיפול בדימום במערכת העיכול

הגדרה דימום במערכת העיכול

A דימום במערכת העיכול הוא דימום של מערכת העיכול הנראה מבחוץ. דם או שהוקיא או מופרש באמצעות ה- פעולת מעיים. המראה של דם מאפשר להסיק מסקנות לגבי מקור הדימום.

טיפול בדימום במערכת העיכול

הטיפול דימום במערכת העיכול בתחילה מתמקד בייצוב המחזור, מכיוון שאובדן הנפח עלול להוביל לסכנת חריפה הלם תסמינים. לצורך זה, זר דם מועבר עירוי או מנוהלים מרחיבי פלזמה. האחרונים ידועים גם כתחליפי פלזמה וניתן לתת אותם כפתרונות החלבון של הגוף עצמו או כפתרונות עמילנים שעברו ייצור מלאכותי (מה שמכונה דקסטרנים).

משתמשים בתמיסות סינטטיות, הידועות גם כפתרונות קולואידים, אם איבוד הדם אינו עולה על 20% ואין לצפות לתגובות אי-סובלנות. השם "תמיסה קולואידית" מתייחס למנגנון הפעולה המגביר את נפחם של חומרים אלה: בשל תכולת החלבון הגבוהה, נבנית בדם יניקה גבוהה, המכונה "לחץ אוסמוטי קולואיד". כלי, מה שמוביל לזרימת נוזלים מהרקמה שמסביב לכלי. אם מחזור הדם של המטופל יציב, ניתן לבצע אבחון מקיף (ראה לעיל) לפני התערבות כירורגית, למשל, על מנת למצוא את עוצמת מקור הדימום.

טיפול כירורגי אינו הכרחי עבור דליות הוושט הידועות (ורידים בולטים של הוושט): רצוי שטופלו ללא ניתוח באמצעות איטום דימום כלי עם גומיות. בשיטת טיפול זו שהוצגו על ידי גוף וסטייגמן, המכונה גם "קשירה", הזנים (ורידים בולטים) נשאבים תחת מבט אנדוסקופי וקשורים לבסיס בעזרת קליפס רצועות גומי. אולם שיטת הבחירה כיום היא מה שמכונה סקלרותרפיה (מטרשת = מחסל).

באמצעות הזרקת חומר טרשתי, הכולל למשל פולידוקנול המכיל חומצות שומן רבות בלתי רוויות, נגרמת דלקת מלאכותית בכלי, הרקמה מתנפחת והכלי סגור לצמיתות. לפיכך, ראשונה המוסטאזיס ניתן להשגה. אותה שיטה של ​​עיצוב יתר כלי משמש גם לטיפול ב- ורידים בולטים.

שיעור התמותה של דליות הוושט וָרִיד ניתן להפחית את הדימום בצורה היעילה ביותר באמצעות סקלרותרפיה: הפרמטר להערכת יעילותם של אמצעים רפואיים, הידוע גם מבחינה רפואית כשיעור התמותה, יורד מכ- 50 עד 70% ל -20 עד 30% כאשר זנים מדומים בטרשת לעומת טיפול כירורגי קונבנציונאלי. עם זאת, עדיין עלולים להתרחש סיבוכים קטלניים: דופן הוושט עלולה להיקרע במהלך השאיבה (רפואית: קרע בוושט), חלקים מדפנות צינור השריר עלולים למות (רפואי: נֶמֶק) או עלולים להתפתח נגעים ריריים עמוקים (כיבים). עם זאת, ההצדקה להתערבות זו, הקשורה לסיבוכים בכ -10% מהחולים, היא יתרון טיפולי גדול יחסית במחלה מאיימת מאוד, אשר סיכון התמותה שלה הוא גבוה פי כמה ללא או בשיטות טיפול אחרות (כשליש. החולים מתים מהדימום הראשון; ראה לעיל).

אין לזלזל בשיעור ההישנות של דליות הוושט, כלומר שיעור ההישנות: אפילו עם טיפול מוצלח, דליות (דליות ורידים) מופיעות שוב אצל 70% מהחולים. יתכן ויהיה ניתן לשפר את התוצאה של קשירת סקלרותרפיה וקשירת גומי על ידי החדרת בלון המכונה בדיקה של לינטון נחלאס, שיכולה להביא ראשונית. המוסטאזיס על ידי דחיסת הכלים בתוך בטן או הוושט. אם כל האמצעים לעיל אינם מובילים להצלחה, דליות הוושט וָרִיד יש לטפל בדימום בניתוח, למשל על ידי פתיחת דימום חזה (מבחינה רפואית: transthoracic), חיתוך הוושט והסרת הוורידים המדממים (הליך זה, המשמש רק לעיתים נדירות ומשמש כיחס אולטימה, נקרא "זרע כִּירוּרגִיָה").

יש צורך בניתוח מיידי לצורך הזרקת דימום עורקי (מסווג כפורסט 1 א, ראה לעיל) ולפגמים מדממים קשים בדופן האחורית של בטן בשל קרבתו לעורקים גדולים. לעתים קרובות משתמשים בקרישה חשמלית ולייזר ומיקום קליפים מתכתיים (מה שמכונה hemoclips) כדי להשיג התחלה המוסטאזיס.אם קיים דימום שוטף ורידי המסווג כ- 1b לפי פורסט, קיים סיכוי גבוה של 80% שהדימום ייפסק מעצמו. אחרת, נעשה שימוש כאן גם בשיטות הקרישה בלייזר (סקלרותרפיה בלייזר) וסקלרותרפיה.

אם זה לא אפשרי, ניתן לבצע גם את הקרישה החשמלית (סקלרותרפיה סטטיסטית) עם מה שמכונה בדיקה אלקטרו-הידרו-תרמו. בכל המקרים, מתן תוספת של תרופות המוסטטיות, כגון סודין ו סומטוסטטין, המעכב ייצור הורמונים בבלוטות רבות בגוף, מנסה לתמוך בהמוסטזיס ראשוני (ישיר). תרופות למניעת ייצור חומצה מפחיתות את תדירות ההישנות המוקדמת של דימום (מה שמכונה אנטגוניסטים של קולטן H2, ה- "H" מייצג היסטמין, חומר מסנג'ר המקדם את ייצורו של בטן חוּמצָה; אנטגוניסט קולטן H2 ובכך חוסם את ההשפעה של היסטמין.

לחלופין, מעכבי משאבת הפרוטון אומפרזול או pantoprazole נמצאים בשימוש נרחב כיום כדי לעכב את הייצור של חומצת קיבה. בנוסף, הטיפול מתבצע בדרך כלל להעלמת כיבים קיימים או למניעת היווצרותם: הנבט הליקובקטר פילורי, אשר כיום הוכח שהוא הגורם העיקרי, ניתן לבטל בהצלחה על ידי טיפול משולב בן שבועיים עם שונות אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה. תוכל למצוא מידע נוסף בנושא זה ב- Gastric כִּיב במקרה של תחתון דימום במערכת העיכול, למשל עקב דימום המעי של מקל, יש להסיר אותם בניתוח.

קיימות שיטות טיפול שונות לטיפול במומים בכלי הדם המכונים אנגיודיספלזיות: ניתן גם להסיר אותן בניתוח, לקרוש אותן באופן חשמלי (לטרשת) או לסגור אותן על ידי תסחיף עורקי (על ידי היווצרות קריש בכלי). העיקרון של השיטה האחרונה הוא מתן חרוזי פלסטיק נוזליים או חרוזי פלסטיק לכלי באמצעות קטטר על מנת להשיג סגירה מלאה. הבדיקה באמצעות אנדוסקופ (מצלמת צינור) מאפשרת סיווג של הדימום במערכת העיכול לשלוש קבוצות, על פי מיון תלוי בהמשך הטיפול.

הבסיס של מה שמכונה "דימום" הוא פעילות הדימום:

• פורסט סוג 1 דימום פעיל: פורסט סוג 1a הוא דימום עורקי מזריק פורסט סוג 1b הוא דימום נוטף ורידי.
• דימום מסוג פורסט 2 שכבר הופסק פורסט סוג 2a: הכלי המדמם שקודם לכן נראה באנדוסקופיה באזור הפגוע פורסט סוג 2b: יש פגיעה ברירית מכוסה בדם קרוש פורסט סוג 2c: אנדוסקופיה מראה פציעה מכוסה בדם קרוש חומצה הידרוכלורית - כלומר המטין)
• פורסט סוג 2 א: הכלי המדמם שקודם לכן נראה באנדוסקופיה באזור הפגוע
• פורסט סוג 2b: יש פגיעה ברירית מכוסה בדם קרוש
• פורסט סוג 2 ג: ה אנדוסקופיה מראה פציעה מכוסה בדם קרוש חומצה הידרוכלורית - כלומר המטין)
• פורסט נגעים מסוג 3 בקיבה או במעי ריריתשחומרתו אינה מספיקה לסיווג באחת מהקטגוריות הנ"ל וממנו עדיין לא אותר דימום.
• פורסט סוג 2 א: הכלי המדמם שקודם לכן נראה באנדוסקופיה באזור הפגוע
• פורסט סוג 2b: יש פגיעה ברירית מכוסה בדם קרוש
• פורסט סוג 2 ג: ה אנדוסקופיה מראה פציעה מכוסה בדם קרוש חומצה הידרוכלורית - כלומר המטין)