התקף: תסמינים, גורמים

סקירה קצרה

• תיאור: אירוע לא רצוני עם תנועות עוויתות או טלטלות, אולי עם אובדן הכרה.
• גורמים: בדרך כלל אפילפסיה, לפעמים עם טריגר ספציפי (כגון לחץ תוך גולגולתי מוגבר, היפוגליקמיה, דלקת המוח), אך לרוב ללא; לעתים רחוקות יותר התקפים לא אפילפטיים כגון עוויתות חום בילדים או התקפים כתוצאה משבץ מוחי.
• טיפול: אמצעי עזרה ראשונה (כגון הגנה על הראש, תנוחת התאוששות), טיפול רפואי חירום במידת הצורך, טיפול ארוך טווח במחלה הבסיסית (למשל עם נוגדי פרכוסים)
• מתי לפנות לרופא? במקרה של התקף ראשון, התקפים ממושכים (מעל 3 דקות) או התקפים חוזרים תוך פרק זמן קצר: התקשר לרופא חירום!
• אבחון: ראיון מטופל (היסטוריה רפואית), אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG), טומוגרפיה ממוחשבת (CT) או הדמיית תהודה מגנטית (MRI), בדיקות דם ושתן, ניקור נוזל מוחי במידת הצורך

מהו התקף?

התקף הוא בדרך כלל אירוע פתאומי לא רצוני עם תנועות עוויתות או עוויתות. בהתאם לסוג ההתקף, האדם המושפע עלול לאבד את ההכרה. לפעמים להתקף יש את כל שלושת המאפיינים האלה, לפעמים לא.

בסביבות 5 אחוז מהאנשים יסבלו מהתקף בשלב מסוים בחייהם.

במהלך התקף מוחי (= שמקורו במוח), לעומת זאת, כל הסדר אובד, כך שקבוצות מסוימות של תאי עצב מתפרקות לפתע במקביל ומעבירות את האותות הלא מתואמים שלהן באופן סינכרוני. הם מדביקים תאי עצב במורד הזרם, כביכול. באופן מטפורי, התקף יכול להיות מתואר גם כ"סופת רעמים במוח".

התקף: תסמינים

התקף מאופיין בתסמינים שונים הנבדלים בהתאם לסוג וחומרתו של ההתקף:

• תנועות לא רצוניות, עוויתות או עוויתות
• עקצוץ או קהות
• אובדן ההכרה

התקף מסתיים בדרך כלל תוך פחות משתי דקות; לפעמים זה נמשך רק כמה שניות. לאחר התקפים ממושכים, מוכללים, הנפגעים חשים לעתים קרובות מותשים וצריכים לנוח ולישון.

התקף: גורם

הסיבה השכיחה ביותר להתקפים היא אפילפסיה. עם זאת, לא כל התקף נגרם על ידי הפרעה אפילפטית.

ישנם גם התקפים שאינם נובעים מהפרעה נוירולוגית במוח, אלא יש להם סיבות פסיכולוגיות (כגון מצב דחק קיצוני). רופאים מתייחסים לזה כהתקף פסיכוגני.

התקפים אפילפטיים

יש להבחין בכך מאפילפסיה סימפטומטית, שבה להתקפים האפילפטיים יש טריגרים ידועים. אלו כוללים

• פציעות מוחיות: כתוצאה מפציעות כאלה נוצרת רקמת צלקת במוח, אשר בתורה מעוררת עלייה בהתקפים.
• הפרעות במחזור הדם: הפרעה בזרימת הדם למוח (כמו במקרה של שבץ מוחי) גורמת מדי פעם להתקפי אפילפסיה.
• גידולים או דלקת: לפעמים התקפים אפילפטיים הם סימפטום של גידול מוחי או דלקת במוח או קרומי המוח (דלקת מוח, דלקת קרום המוח).
• לחץ תוך גולגולתי מוגבר: לחץ מוגבר במוח (למשל כתוצאה מפציעה) עלול לקדם התקפים.
• הפרעות מטבוליות: לפעמים ניתן לזהות סוכר נמוך בדם (היפוגליקמיה) כגורם להתקף.
• מחסור בחמצן: אם יש מחסור ממושך בחמצן (היפוקסיה), הגוף מקבל חוסר אספקה ​​בנקודה מסוימת, מה שלעתים מעורר התקף במוח.
• גירויים חזותיים: אצל חלק מהאנשים, למשל, אורות הדלקה בדיסקוטקים או אורות מרצדים במשחקי וידאו מעוררים התקף.
• הרעלה: לפעמים תרופות כמו תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות מעוררות התקף.
• סמים ואלכוהול: כאשר אלכוהוליסט עובר גמילה, למשל, מתרחשים מדי פעם התקפים.

התקף - אך ללא אפילפסיה

ישנם אנשים הסובלים מהתקף אך אינם סובלים מאפילפסיה. התקפים לא אפילפטיים כאלה אינם נובעים אפוא מרגישות מוגברת של הנוירונים להתקפים - אלא הם נגרמים מהפרעה הפיכה במוח או מצב אחר שמגרה את המוח, כגון:

• פציעת ראש
• שבץ
• זיהום
• תרופות
• תרופות
• בילדים: חום (עווית חום)

יש להבחין בין מחלות והפרעות אחרות שמובילות לעיתים להתכווצויות שרירים לבין התקפים. לדוגמה, זיהום בטטנוס (טטנוס) גורם להתכווצויות שרירים בכל הגוף.

התקפים בילדים ותינוקות

התקפים אינם נדירים אצל תינוקות. עבור ההורים, אירוע כזה הוא בתחילה הלם. עם זאת, ברוב המקרים הסיבה אינה מזיקה.

זיהומים בחום, למשל, מעוררים התקפים. התקפים אלו הם בדרך כלל קצרים בלבד ואינם מותירים נזק מתמשך. עם זאת, אפילפסיה, נזק מוחי במהלך הלידה והפרעות מטבוליות גם גורמות לעיתים להתקפים אצל תינוקות.

קרא את המאמר "התקפים בילדים ותינוקות" כדי לגלות כיצד ההתקפים מתבטאים בילדים צעירים מאוד וכיצד להגיב אליהם בצורה הטובה ביותר.

התקף: מה לעשות?

עזרה ראשונה בהתקף

אם אתה רואה מישהו חוטף התקף, הישאר רגוע - גם אם פרכוס כזה בגוף הוא לעתים קרובות מחזה מפחיד. ההתקף בדרך כלל מפסיק מעצמו תוך מספר דקות. ההמלצות הבאות חלות גם:

• הסר חפצים מסוכנים הקרובים לאדם הסובל מההתכווצות כדי שלא יפצעו את עצמם.
• הגן על הראש (למשל עם כרית).
• אל תחזיק את האדם המושפע.
• אין להכניס חפצים לפה כמחסום (כפיות למשל) - קיימת סכנת פציעה והמטופל עלול לשאוף או לבלוע את החפץ.
• אבטח את דרכי הנשימה על ידי הפיכת המטופל למנח צד מועד או יציב.
• התקשר לאמבולנס אם ההתקף נמשך יותר משלוש דקות.

עדיף לעצור את הזמן כדי להעריך בפועל כמה זמן נמשך ההתקף. במצבי חירום, תחושת הזמן יוצאת במהירות מהמפרק.

טיפול רפואי בהתקף

במקרה של התקפים, הרופא מנסה לטפל בגורם. לדוגמה, אם היפוגליקמיה עוררה את ההתקף, יינתן למטופל גלוקוז (בדרך כלל כעירוי). במידת האפשר, הרופא יתחיל טיפול גם בגורם לרמת הסוכר הנמוכה בדם - במקרה זה לעיתים קרובות סוכרת.

• תרופות נוגדות פרכוסים (הנקראות נוגדי פרכוסים או תרופות אנטי אפילפטיות)
• הימנעות מטריגרים אפשריים (כגון צריכת אלכוהול מופרזת, חוסר שינה)
• התערבות כירורגית במוח במידת הצורך (פחות שכיחה)

התקף: מתי לפנות לרופא?

לאחר התקף ראשון - בין אם בילדות ובין אם בבגרות - תמיד מומלץ לפנות לרופא. זוהי הדרך היחידה להבהיר את הסיבות האפשריות ולאבחן כל מחלות הבסיסיות. המומחה האחראי להתקפים הוא נוירולוג.

לפעמים הנפגעים אפילו לא מבינים שיש להם או שזה עתה היה להם התקף, למשל במקרה של היעדרויות. לאנשים מבחוץ שכן שמים לב, מומלץ להבהיר זאת.

מתי להזמין אמבולנס במקרה של התקף?

אם אתה מבחין בהתקף אצל אדם אחר, אין צורך בהחלט להזעיק אמבולנס: אם אתה יודע שהמטופל כבר מטופל בהתקפים וההתקף נפסק מעצמו לאחר זמן קצר, לרוב אין צורך בסיוע רפואי.

עם זאת, במקרים הבאים, תמיד מומלץ להתקשר לרופא:

• כאשר התקף מתרחש בפעם הראשונה
• אם התקף נמשך יותר משלוש דקות (סיכון של מה שנקרא סטטוס אפילפטיקוס)
• אם מתרחשים מספר התקפים תוך 30 דקות

אם לאחד העומדים מהצד יש טלפון סלולרי או מצלמה אחרת בהישג יד, מאוד שימושי במקרה זה לצלם את ההתקף: סרטון שבו הרופא יכול לראות את התנועות והפנים של האדם שעבר ההתקף עוזר מאוד עבור אִבחוּן.

עד כמה מסוכן התקף?

התקפים בודדים לרוב אינם מסוכנים ויחלפו מעצמם. עם זאת, התקף אפילפטי שנמשך יותר מחמש דקות (סטטוס אפילפטיקוס) מהווה סכנת חיים. זה מצריך טיפול רפואי מיידי.

באופן עקרוני, מסוכן גם אם למישהו יש התקף במצב לא בטוח - למשל על ההגה של מכונית, בעבודה על גג או עם מסור חשמלי. חולי אפילפסיה צריכים לקחת זאת לתשומת ליבם, גם אם חלף זמן מה מאז ההתקף האחרון שלהם.

התקף: בדיקות ואבחון

קודם כל, הרופא מבהיר האם אכן אירע התקף. לשם כך, הוא שולל תחילה סיבות אחרות הגורמות לתסמינים דומים. במידה והמטופל אכן סבל מהתקף, יש לברר את הסיבה ולפתוח בטיפול במידת הצורך.

תיאור מדויק של התסמינים - על ידי המטופל עצמו או על ידי קרובי משפחה - כבר מועיל מאוד. הרופא ישאל גם שאלות כגון

• כמה זמן נמשך ההתקף?
• באיזו מהירות התאוששת/המטופל/ת לאחר ההתקף?
• האם יש גורמים שיכולים היו לעורר את ההתקף (רעשים, אור מהבהב וכו')?
• האם יש מצב קיים או בסיס (למשל זיהום במוח) או פגיעת ראש לאחרונה?
• האם אתה/המטופל צורך סמים כגון אלכוהול? האם מתבצעת כרגע נסיגה?

לאחר מכן נעשה שימוש באלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) למדידה ורישום של גלי המוח של המטופל על מנת לזהות כל חריגות. הרופא עשוי גם לנסות לעורר התקף במהלך המדידה - למשל על ידי שימוש בגירויים מסוימים של אור או על ידי גרימה מכוונת למטופל להיפרונטילציה.

ניתן לרשום EEG גם על פני תקופה ארוכה יותר. כמו כן, ניתן לצלם את המטופל בזמן זה (ניטור EEG בוידאו) כך שהרופא יוכל לראות בדיוק מה קורה במהלך התקף נוסף (אפשרי).

על מנת לזהות גורמים אפשריים להתקפים, הרופא עשוי להשתמש בטומוגרפיה ממוחשבת (CT) או הדמיית תהודה מגנטית (MRI) כדי לייצר תמונות חתך מפורטות של המוח. ייתכן שניתן יהיה לזהות שינויים מבניים (כגון אלה הנגרמים משבץ או גידול) הגורמים להתקפים.

ניתן להצביע על בדיקות נוספות. אלה כוללים לקיחת וניתוח של דגימה של נוזל מוחי (ניקור מותני) אם יש חשד לזיהום במוח כגורם להתקפים.