הַגדָרָה
אלקטרומיוגרפיה (EMG, אלקטרומיוגרפיה) הינה שיטת בדיקה קלינית בעזרתה ניתן לרשום באופן אובייקטיבי את הפעילות החשמלית של סיבי שריר בודדים או כמה סיבי. זה עשוי להיות נחוץ על מנת לזהות ולדייק יותר את הנזק באזור השרירים.
הליך מדידה
באלקטרומיוגרפיה ניתן לפזר את הפעילות החשמלית של סיבי השריר באמצעות אלקטרודה שטחית המחוברת לעור או באמצעות אלקטרודת מחט ישירות על השריר. משתמשים בשני סוגים שונים של אלקטרודות מחט. האלקטרודה החד-קוטבית של האלקטרומיוגרפיה משמשת כאלקטרודה מדידה, ואילו אלקטרודה המודבקת לעור משמשת כאלקטרודה ייחוסית. בעזרת האלקטרודה הקונצנטרית, חוט דק מונח במחט כאלקטרודת המדידה, ואילו מעטפת המחט משמשת ישירות כאלקטרודת הייחוס. בשתי שיטות האלקטרומיוגרפיה (EMG), הפרש המתח בין אלקטרודת המדידה וההפניה משמש להערכה קלינית.
יסודות אנטומיים
שריר מורכב מיחידות מוטוריות בודדות רבות, שיכולות להיות מורכבות מכמה עד הרבה סיבי שריר, תלוי בסוג השריר. כל אחת מהיחידות המוטוריות הללו נשלטת על ידי עצב יחיד (תא קרן קדמי עם אקסון). ככל שיש לשריר יותר יחידות מוטוריות, התנועות עדינות יותר אפשריות, שכן ניתן לשלוט בנפרד על ידי יחידות מוטוריות שונות עצבים.
כאשר עצב (תא קרן קדמי) נשלט על ידי ה- מוֹחַ, כל השרירים השייכים ליחידה מוטורית זו משוחררים (דפולריזציה) ומתכווצים, כלומר השרירים נעים (כיווץ). הפעילות החשמלית הנובעת מתנועה זו נקראת פוטנציאל פעולה של יחידה מוטורית (MUAP), מכיוון שהפוטנציאלים החשמליים של סיבי שריר בודדים רבים מונחים ונרשמים יחד. תוכלו לקרוא עוד על העברה מדויקת של עירור לשרירים תחת "לוח קצה מוטורי".
סיכוני אלקטרומוגרפיה
אלקטרומיוגרפיה (EMG) היא שיטת אבחון פולשנית אשר נפוצה מאוד ומובילה לעיתים נדירות לסיבוכים כמו דימום, זיהום ופגיעה בעצב עצמו.
