אלקטרואנצפלוגרפיה, או בקיצור EEG, משמשת למדידה והצגה של תנודות פוטנציאליות של תאי עצב מוח מוח. הבסיס לכך הוא השינוי בריכוז האלקטרוליטים (אלקטרוליטים = מלחים) של החלל התוך וחוץ-תאי במהלך עירור התא. חשוב שה- EEG לא יתעד פוטנציאל פעולה אינדיבידואלי, אלא פוטנציאל הסכום של יחידות גדולות יותר של תאי עצב (נוירונים).
פונקציונלי
האלקטרואפלוגרמה היא שיטת אבחון זולה וקלה לביצוע. כדי למדוד את פוטנציאל הסיכום, מספר מסוים של אלקטרודות עם ג'ל מוחל על אזורים מוגדרים בקרקפת. בנוסף, יש להציב אלקטרודה ייחוסית במיקום ראש שם יש מעט אותות מפריעים.
לעיתים קרובות נבחר אזור באוזן. יש לזה את היתרון שיש שם מעט שרירים, מה שמוביל לעיוות של אות ה- EEG במקרה של כיווץ לא רצוי. באופן כללי, המטופל צריך להרגיע את שלו שרירי פנים ושמור על מבטו ישר ככל האפשר.
הזרמים החשמליים הניתנים למדידה על ידי הקרקפת הם נמוכים ביותר מכיוון שיש הרבה רקמות המוליכות בצורה גרועה בין תאי העצב של מוח מוח ואת אלקטרודת המדידה. מסיבה זו, יש להראות את האותות על צג בעזרת מגבר. גודל סטיה הוא בטווח של מיקרו-וולט אחד.
חסרון מרכזי של ה- EEG הוא הרזולוציה המרחבית הירודה של ההליך. הסיבה לכך היא שפעילותם של תאי עצב בודדים חלשה מכדי להירשם. רק האות מקבוצות נוירונים גדולות (כמה תאי עצב) חזק מספיק כדי להירשם על ידי האלקטרודות בקרקפת.
לכן, אלקטרואנצפלוגרפיה יכולה לקבוע בדיוק בדיוק בסנטימטר שבה מוֹחַ באזור נרשמות תוצאות המדידה. אם רוצים להשיג לוקליזציה מדויקת ככל האפשר, משתמשים במה שמכונה אלקטרוקרטיקוגרפיה. בהליך נוירוכירורגי זה, לאחר פתיחת כיפה, אלקטרודות המדידה מונחות ישירות על פני השטח של מוח מוח והמדידה מתחילה.
מכיוון שיש מעט מאוד רקמות מפריעות בין האות למקלט, ניתן להציג על הצג אפילו קבוצות קטנות מאוד של נוירונים. שיטה זו משמשת בעיקר למדידת הפעילות העצבית של נבחר במיוחד מוֹחַ אזורים. כמובן ששיטה זו היא הליך כירורגי מרכזי הכרוך גם בסיכונים ולכן היא תשמש רק לשאלות ספציפיות יותר.
אחרי שבוצעו כל ההכנות ותיעוד ה- EEG נשאלת השאלה: מה אני באמת רואה? אם יש מעט אותות מפריעים, אמור להופיע גל על הצג, אך להדיוט זה נראה די לא סדיר. זה נובע בעיקר מהעובדה שהתנודות הפוטנציאליות לא נמדדות רק בנוירון יחיד (תא עצב), אך בכמה אלפי תאי עצב, הפועלים בחלקם ללא תלות זה בזה.
מסיבה זו, הרופא אינו מעוניין במהלך קבוע של עקומת ה- EEG, אלא בתדירות (מספר התנודות ביחידת זמן) ובמשרעת (סטיה מקסימלית) של הגלים. המשרעת של גל EEG תלויה במידה רבה בסינכרוניות של תאי העצב המעורבים. כלומר, ככל שנוירונים פעילים ופועלים באופן סינכרוני בו זמנית, כך המשרעת ב- EEG גבוהה יותר. אם נוירונים רבים עובדים באופן אינטנסיבי אך ללא תלות אחד בשני, המשרעת נמוכה ואילו התדר גבוה מאוד. על פי עקרון זה, מובחנים סוגים שונים של גלי EEG, אשר ממלאים תפקיד חשוב בהערכת האלקטרואנצפלוגרפיה.
