LDH (לקטט דהידרוגנאז): המשמעות של ערך המעבדה שלך

מה זה LDH?

LDH (לקטט דהידרוגנאז) הוא אנזים המעורב בתסיסה של חומצת חלב. בעזרת תהליך זה, התאים מקבלים אנרגיה מסוכר בדם (גלוקוז) ללא צורך בחמצן.

LDH קיים בכל התאים: ניתן לזהות את פעילות האנזים הגבוהה ביותר בשרירי השלד, שרירי הלב, הכליות, המוח והכבד.

האנזים נמצא בתוך התאים. אם אלה נהרסים, LDH משתחרר וניתן למדוד אותם בדם. לכן ערך מעבדתי גבוה של LDH מצביע על כך שתאים נספו אי שם בגוף.

מכיוון ש-lactate dehydrogenase נמצא בכל כך הרבה רקמות, זהו סמן לא ספציפי שיכול להיות מוגבר במחלות רבות.

גרסאות שונות של LDH

לקטט דהידרוגנאז מורכב מארבע יחידות משנה, מהן ישנם שני סוגים: סוג H (לב) וסוג M (שריר). בהתאם לשילוב, זה גורם לחמישה איזואנזימי LDH שונים.

חמשת האיזוזימים של LDH הם:

  • LDH-1: עם ארבע יחידות משנה מסוג H (H4). חלק מה-LDH הכולל 15 עד 23 אחוזים. תופעה עיקרית: בעיקר שריר הלב, אך גם תאי דם אדומים (אריתרוציטים) וכליות.
  • LDH-2: עם שלוש יחידות משנה מסוג H ויחידת משנה אחת מסוג M (H3M). מהווה 30 עד 39 אחוז מסך ה-LDH. מופע עיקרי: אריתרוציטים, כליות, לב וריאות.
  • LDH-3: עם שתי יחידות משנה מסוג H ושתי M (H2M2). שיעור ה-LDH הכולל 20 עד 25 אחוזים. תופעה עיקרית: ריאות, טסיות דם (תירומבוציטים) ומערכת הלימפה.
  • LDH-4: עם תת-יחידה אחת מסוג H ושלוש תת-יחידות מסוג M (HM3). חלק מכלל LDH 8 עד 15 אחוזים. מופע עיקרי: איברים שונים.
  • LDH-5: עם ארבע יחידות משנה מסוג M (M4). חלק מכלל LDH 9 עד 14 אחוזים. תופעה עיקרית: בעיקר שרירי השלד, אך גם כבד.

מתי נקבע LDH?

LDH-1 במוקד בחשד להתקפי לב

הגוף מפרק את הסוגים השונים של דהידרוגנאז לקטט בקצבים שונים. לדוגמה, מחצית מ-LDH-5 מתפרקת לאחר שמונה עד שתים-עשרה שעות בלבד, בעוד שמחצית מ-LDH-1 – שנמצא בעיקר בשריר הלב – מתפרקת רק לאחר שלושה עד שבעה ימים.

לפיכך, LDH-1 נשאר מוגבר באופן משמעותי לאורך הארוך ביותר לאחר אוטם שריר הלב חריף ולכן מתאים לאבחון מאוחר: האיזואנזים יכול להצביע על אוטם שריר הלב עד ליום ה-10 עד ה-14 לאחר מכן. במקרה זה, חלקו של איזואנזים זה הוא בדרך כלל יותר מ-45 אחוז מסך הלקטט דהידרוגנאז.

פרמטרים חדשים יותר ברפואת הלב הם, למשל, טרופונין T או טרופונין I. ניתן לזהות אותם בדם עד שבעה עד עשרה ימים לאחר אוטם והם רגישים יותר להתקף לב מאשר LDH. עם זאת, אם המטרה היא לזהות התקף לב שכבר אינו טרי, ייתכן שיהיה צורך בזיהוי של לקטט דהידרוגנאז.

חשד למחלות אחרות

רופאים קובעים גם דהידרוגנאז לקטט כסמן נוסף ב:

  • צורות מסוימות של אנמיה (אנמיה)
  • מחלות של שרירי השלד
  • מחלות כבד
  • הרעלות
  • תסחיף ריאתי
  • גידולים ממאירים

ערכי ייחוס של LDH

ערך הדם LDH נקבע בסרום הדם. בהתאם לגיל ולמין, חלים ערכי ה-LDH הנורמליים הבאים:

גיל

זכר

נְקֵבָה

עד 30 יום

178 - 629 U/l

187 - 600 U/l

31 ימים עד 3 חודשים

158 - 373 U/l

152 - 353 U/l

4 חודשים 6

135 - 376 U/l

158 - 353 U/l

7 חודשים 12

129 - 367 U/l

152 - 327 U/l

1 ועד 3 שנים

164 - 286 U/l

164 - 286 U/l

4 ועד 6 שנים

155 - 280 U/l

155 - 280 U/l

7 ועד 9 שנים

141 - 237 U/l

141 - 237 U/l

10 ועד 11 שנים

141 - 231 U/l

129 - 222 U/l

12 - 13 שנה

141 - 231 U/l

129 - 205 U/l

14 ועד 19 שנים

117 - 217 U/l

117 - 213 U/l

מ 20 שנים

100 - 247 U/l

120 - 247 U/l

הקיצור "U/l" מייצג יחידת אנזים לליטר.

מתי ערך LDH מוגבר?

אם ה-LDH גבוה מדי, יכולות להיות לכך סיבות שונות:

LDH מוגבר גם בהמוליזה תוך-וסקולרית (הרס של כדוריות דם אדומות בתוך הכלים) ומונונוקלאוזיס זיהומיות (קדחת בלוטות).

נזק ללב: האיזואנזים LDH-1 מוגבר במיוחד במחלות לב, למשל באוטם שריר הלב, דלקת שריר הלב, פריקרדיטיס, אנדוקרדיטיס או הפרעות קצב לב.

הלקטאט דהידרוגנאז מוגבר גם בנזק תאי בעקבות הליכים אבחנתיים וטיפוליים בלב.

מחלות שרירי השלד: LDH-5 מוגבר במחלות או נזקים של שרירי השלד. אלה כוללים ניוון שרירים, מחלות אגירה, דלקות שרירים, פציעה ונזק שריר רעיל.

סיבות נוספות: בנוסף, LDH עשוי להיות מוגבר בתסחיף ריאתי (LDH-3) ובגידולים ממאירים.

ערכים גבוהים באופן שקרי (ללא ערכי מחלה) נמדדים ב:

  • המוליזה (התפוררות של תאי דם) בדגימת הדם
  • מתח פיזי

מה לעשות אם ערך LDH משתנה?

לעתים קרובות קשה לפרש ערך מוגבר של לקטאט דהידרוגנאז מכיוון שהוא יכול להופיע בהרבה מאוד מחלות. לכן, יש צורך בבדיקות קליניות נוספות או פרמטרים מעבדתיים כדי להבהיר את הסיבה המדויקת לערכי הדם המשתנים.

ערך LDH יכול להיות מוגבר גם לאחר עבודה פיזית או ספורט כבד או לאחר איסוף דם קשה ואז אין לו ערך קליני. לכן מומלץ לחזור על איסוף הדם אם LDH מוגבר.