שיעורים פתוחים

הַגדָרָה

במדעי החינוך אין הגדרה מדויקת להוראה פתוחה. ככלל, מובן כי ה למידה התהליך מעוצב ונחוש לחלוטין על ידי התלמידים עצמם. זו אינה הוראה חזיתית מסורתית, במקום זאת המורה נשאר יותר ברקע ותומך בתלמידים בארגון עצמי למידה.

המשמעות היא שהתלמידים עובדים על התוכן בעצמם, על פי תחומי העניין והיכולות האישיים שלהם. באופן זה מובטחת כיוון חזק של השיעורים כלפי התלמיד. בנוסף, התלמיד יכול לבחור מתוך מבחר של למידה חומרים, חומר הלימוד המתאים לסוג הלמידה שלו.

כך שאם התלמידים לומדים טוב במיוחד על שמיעה, חומר הלימוד זמין להם בגרסת האזנה. זה יוצר תנאי למידה אופטימליים עבור התלמיד. לסיכום, ניתן לומר כי הוראה פתוחה היא סוג של הוראה בה כל תלמיד יכול לבחור באופן חופשי את זמן הלמידה, המיקום והתוכן שלו.

על התלמיד להחליט באיזו שיטה הוא משתמש והאם היא מתרחשת בעבודה פרטנית או קבוצתית. פלקו פשל (* 20. 01.

1965), מורה ומחנך לגרמנית, הגדיר את עקרון ההדרכה הפתוחה ועיצב אותו בצורה מיוחדת. במרכז ההדרכה הפתוחה עומדת מרכזיות התלמידים, כלומר למידה המוגדרת בעצמם על ידי התלמידים, לפיה הם עצמם מחליטים מה הם רוצים ללמוד, מתי, איך, איפה ועם מי. בפשל הילד משוחרר ממפרט החומר של המורה; במקום זאת, החומרים והמורה חייבים להסתגל לילד.

כבסיס לקביעת מידת הפתיחות בהוראה, הוא מציין חמש מימדים, שכל אחד מהם יכול להיות מוגדר בשש רמות.

• הממד הראשון הוא פתיחות ארגונית. כאן ניתן לשאול את השאלה האם התלמיד קובע את תנאי המסגרת של למידה בעצמו, כלומר את הזמן, המקום או הצורה החברתית.
• הממד הבא, פתיחות מתודולוגית, מציין אם התלמיד רשאי לקבוע את דרך הלמידה בעצמו.
• במימד הפתיחות של התוכן, מעריכים אם חומר הלימוד במסגרת תכנית הלימודים פתוח.
• מימד הפתיחות החברתית קובע את פתיחות האינטראקציה החברתית. זה כולל קבלת החלטות בכל הקשור לניהול כיתות, כל תהליך ההוראה, תכנון השיעורים ותהליך ההוראה הקונקרטי.
• הממד האחרון הוא של פתיחות אישית. המיקוד הוא ביחסים בין מורים לתלמידים ובין הילדים עצמם.