הַגדָרָה
הסימפטומים האופייניים של פה הרוח כוללת בעיקר את המראה האופייני של הריריות באזור הפה והגרון. על הקרום הרירי האדמומי והדלקתי חזק ניתן למצוא ציפוי לבנבן, שניתן לנגב או לגרד אותו בקלות - למשל בעזרת מרית עץ קטנה. בתחילת ההדבקה, הציפוי מוגבל לנקודות לבנבן רבות או פחות, רצוי על לשון, בחלק הפנימי של הלחיים או הלאה החיך.
עם התקדמות הזיהום, הכתמים יכולים לזרום יחד (מה שנקרא צירוף), וכתוצאה מכך נוצרים כתמים לבנבן גדולים יותר. כאשר רובדי פטרייה כה גדולים יורדים, הבסיסי רירית עלול לדמם מעט בנסיבות מסוימות. אתר נטייה לזיהום ב פה הם בעיקר תותבות, שמתחתיו פטריות קנדידה יכולות להתיישב בקלות ולגרום לקיכלי פה.
במקרה של תהליכים חמורים ומסובכים יותר, הזיהום עלול לא רק להשפיע על חלל פה אך גם הלוע ו / או הוושט (קנדידיאזיס פסאודומברנוס). בנוסף, אנשים נפגעים רבים מתלוננים על תחושת יובש ופרווה באזור פה ומדי פעם א שריפה תחושה על הממברנות הריריות. בנוסף, מפתחות הפרעות יכולות להתרחש, לפיה תפיסת טעם מתכתי אופיינית לפצעים בפה. עקב תחושת היובש, אנשים מושפעים רבים מבחינים גם בתחושת צמא מוגברת, אך ניתן לראות גם ריח רע מהפה אופייני.
אִבחוּן
האבחון של צליל הפה יכול להיעשות על ידי התמונה הקלינית האופיינית לו, בדרך כלל על ידי רופא ממבט ראשון. הציפוי הלבנבן האופייני לשוןלחיים או גרון כמעט ולא משאירים מקום לבלבול (למעט מה שנקרא לוקופלקיה, מבשר לגידולים). אם לא בטוח אם מדובר בזיהום פטרייתי או א לוקופלקיה, ניתן לבצע מה שמכונה גירוד: ניתן לשרוט את הציפוי הלבנבן של קנדידיאזיס בעזרת מרית עץ, ואילו את לויקופלקיה, כשינוי גידולי בקרום הרירי, לא ניתן לגרד או למחוק. כדי להיות בטוח שמדובר בזיהום פטרייתי ובעיקר לקביעת סוג הפטרייה המדויק, הרופא המטפל יכול לקחת מריחה מהנפגעים. רירית ולשלוח אותו למעבדה בה מאבחנים את הפתוגן המדויק במיקרוסקופ. בנוסף, ניתן למצוא בדם נוגדנים כנגד פטריית הקנדידה, אך ככלל, אין צורך בדגימת דם לצורך האבחנה.
