פוליפים במעי הגס (אדנומה קולונית)

מעי גס פוליפים (מילים נרדפות: אדנומטוזיס; אדנומטוזיס של המעי הגס; פוליפוזיס אדנומטוס של המעי הגס; פוליפ של המעי הגס; פוליפים במעי; פוליפוזיס משפחתי; ניאופלזמה שפירה של המעי הגס; ניאופלזמה שפירה של המעי הגס; קולי פוליפוזיס תורשתי; פוליפוזיס אדנומטי של המעי; אדנומה של המעי הגס; פוליפ המעי הגס; פוליפ המעי הגס; פוליפ של המעי הגס; פוליפוזיס קולי; פוליפ סיגמא; פוליפים של סיגמא; ICD-10-GM K63. 5: פוליפ של מעי גס; ICD-10-GM D12.6: ניאופלזמה שפירה של מעי גס, חַלחוֹלֶת, תעלה אנאלית, ו פי הטבעת: המעי הגס, לא מוגדר) הם neoplasms (neoplasms) במעי הגס (המעי הגס) הבולטים לתוך לומן המעי. כמחצית מהניאו-פלזמות הללו ממוקמות באזור חַלחוֹלֶת (חלל פי הטבעת).

יחס מין: גברים מושפעים לעתים קרובות יותר מנשים.

שיא תדרים: הצמיחה של פוליפים במעי הגס מתחיל סביב גיל 40. התדירות עולה בחדות עם העלייה בגיל.

השכיחות (שכיחות מחלה) לאדנומות במעי הגס היא 20-30% בקרב אנשים מעל גיל 60 ו -75% בקרב אנשים מעל גיל 70 (במערב אירופה ובארה"ב). במקומות אחרים בעולם, פוליפים במעי הם נדירים.

פוליפים עלול להופיע גם אצל ילדים (בדרך כלל בגילאי 2-10 שנים; שכיחות שיא: 3-4 שנים) אצל עד 1% מכלל הילדים; כ- 90% מהם פוליפים צעירים עם פוטנציאל ממאיר נמוך (ממאיר). הפוליפים מתרחשים בודדים ברקטוזיגמואיד (יחידת חַלחוֹלֶת (פי הטבעת) ומעי הגס המעי הגס / המעי הגס; החלק האחרון של המעי הגס האנושי) ב- 80-90%.

מהלך ופרוגנוזה: מאז פוליפים במעי הם בדרך כלל ללא תסמינים, הם נוטים להתגלות כממצאים מקריים במהלך קולונוסקופיה. פוליפים במעי הגס, כמו אדנומה וריאלית בפרט, יכולים להיות נגעים טרום סרטניים (נגעים טרום סרטניים). כ- 90% מקרצינומות המעי הגס מתפתחות מאדנומות המעי הגס. שיעור הקרצינומה באדנומות תלוי בעיקר בגודל האדנומות. אם הוסרה אדנומה ואין עדויות לקרצינומה, יש לבצע את בדיקת המעקב הראשונה לאחר 3 שנים. אם אדנומה לא הוסרה ברקמה בריאה, יש לקבוע בדיקה כבר כשלושה חודשים. אם הפוליפים אינם ניאו-פלסטיים, מספיקה שליטה קולונוסקופית לאחר 3 שנים (ראה "מרווחי מעקב" תחת "כירורגי תרפיה“). סיבוכים אפשריים כוללים איליאוס (חסימת מעיים), מכיוון שהפוליפים יכולים לחסום את מעבר הצואה, ו אנמיה (אנמיה), שיכולה להתפתח עקב דם אובדן מפוליפים מדממים. פוליפים במעי הגס הם לעתים קרובות חוזרים (חוזרים). שיעור ההישנות הוא 30-50%. זה תלוי בגורמים הקשורים לאדנומה (ארכיטקטורת וילה, מידת דיספלזיה, מיקום, גודל ומספר אדנומות) ובשלושה גורמים נוספים: גיל, BMI (מדד מסת הגוף; אינדקס מסת גוף), ו צום גלוקוז (תַעֲנִית דם סוכר).