שמות נוספים
השם בריל מגיע מהמילה הגרמנית המאוחרת של המילה התיכונה "בריל", אשר בתורו נגזרת מהמילה "בריל". אלה 1300 אבנים יקרות למחצה שנחתכו בשימוש; גבישי סלע המכונים בדרך כלל בריל. כשמות שם נרדפים בשמות כמו "אף אופניים "או" משקפיים "מסתובבים.
הַגדָרָה
משקפיים הם כלי עזר לתיקון אמטרופיה. הם משמשים גם להגנה על העין מפני פציעות (הלחמה משקפי מגן, משקפי אופנוע, משקפי אופניים), גירוי יתר (משקפי צלילה, משקפי שמש, משקפי שלג וסקי) וגם בתחום האבחון והניסוי (משקפי פרנזל, משקפי קיטוב, משקפי אדום-ירוק /חולשה אדומה-ירוקה, פונקציות משקפות, משקפי תריס). לרוב הוא מורכב ממסגרת או מתלה קבועים ושתי עדשות, אשר נטחנות ומעובדות במיוחד למטרה המיועדת ונקראות עדשות אם יש להן תכונות שבירה.
על פי סקר שנערך בקרב 3,600 אנשים בגילאי 16 ומעלה, 40 אחוז מהנשאלים אמרו כי משקפיים "מדגישים את האישיות של עצמו" או "הופכים אנשים רבים למעניינים יותר". משקפיים הומצאו באיטליה בסביבות סוף המאה ה -13. עם זאת, ניתן לייחס את שורשי המשקפיים לימי קדם.
אחד החלוצים היה המתמטיקאי והפיזיקאי ארכימדס (287-212 לפני הספירה). הוא המציא את שריפה מראה שאיתה, על פי האגדה, הצית ספינות רומיות. אך אפילו היוונים הקדמונים ייצרו חצי כדור מלוטשים של קוורץ או זכוכית בסביבות שנת 2000 לפני הספירה, ששימשו להגדלת הכתיבה, אך שימשו רק כתכשיטים לחרבות, ספטרים ובגדים.
הרגע הגדול של האופטיקה הגיע לראשונה בסביבות שנת 1240, כאשר עבודתו של המתמטיקאי והאסטרונום הערבי אבן אל-חיתם (965-1039) תורגמה לטינית. "אוצר האופטיקה" שלו, שעסק בתורת הראייה, השבירה וההשתקפות, היה זמין כעת בספריות המנזר. הרעיון פורץ הדרך שלו היה לתמוך בעין בעזרת עדשה אופטית ומלוטשת.
במנזר "אבן הקריאה" הראשונה נחתכה אז כנראה על ידי נזירים ושימשה לתיקון פרסבופיה. רק בסביבות המחצית השנייה של המאה ה -13 עקבו משקפי הקריאה והמשקפיים. הייצוג העתיק ביותר של משקפיים הוא על דיוקן מאת טומסקו די מודנה.
היא נעשתה בסביבות שנת 1352 ומציגה את הקרדינל הוגו דה פרובינציה עם משקפי המסמרות שלו (משקפיים מברזל, עץ או קרן, שעדיין לא היה להם הידוק ל ראש ופשוט הוחזקו מול העיניים). בסביבות המחצית השנייה של המאה ה -14, המשקפיים עברו את החידוש הטכני הראשון והמשקפיים עם המקדשים נוצרו. למטרה זו, שתי כוסות ערוכות חוברו באמצעות קשת או קשת העשויה מעץ, ברזל, ברונזה, עור, עצם, קרן או עצם לוויתן וסופקו עם לולאה באמצע, שנתנה מקום לשרשרת שאמורה הייתה למנוע את משקפיים מנפילה.
החריצים הפכו את הגשר לאלסטי יותר והמשקפיים ישבו טוב יותר על אף. במאות הבאות עלו רעיונות חדשים ונוחים יותר. לפיכך, במיוחד נשים מהמאה ה -15 עד ה -18 השתמשו בסיוע חזותי ייחודי במיוחד - מה שמכונה משקפי כובע (המכונים גם משקפי מצח).
קונסטרוקציית עזר הקלה על הצמדתם לכובע עמוק. בערך באותה תקופה, המונוקל חווה עלייה. כבר במאה ה -14 הוכר על השימוש המעשי בה, אך במיוחד במאה ה -18 עקבה המגמה האופנתית, שהמשיכה לבורגנות.
כוס הקריאה היחידה העגולה נצמדה בין הלחי לחלק העליון עַפְעַף מול העין וניתן היה לאחסן אותו במהירות בכיס האפוד כשהוא מחובר לשרשרת. על המצאות כמו משקפי המצח, בהן העדשות תלויות על חישוק מתכת המחובר למצח, המשקפיים הצירים, התפתחות נוספת של משקפי המסמרות עם מפרק ציר, הנסיך, שבהן חוברו שתי עדשות זה לזה על ידי קשת קפיצית העשויה מברזל או מנחושת והודבקה אל הקיר אף תרמו לראייה טובה יותר, משקפי החוט, שבהם הופחת הלחץ הקיצוני של הנסיך על האף על ידי קשירת חוט סביב האוזניים ובכך השגת אחיזה בטוחה ללא גשר כואב של האף, הוצגו לבסוף בהתחלה של המאה ה -18. מאה להמצאת משקפי האוזניים.
מוטות מחוברים לרוחב העניקו לו גם את השם "משקפיים זמניים". אלה השיגו התאמה אופטימלית יותר באמצעות טבעת מתכת המחוברת לקצה. בסך הכל לקח 500 שנה לפתח זוג משקפיים שהוצמדו מאחורי האוזניים.
גם כיום, חידושים חדשים יותר ויותר עדיין מגבירים את נוחות הלבישה. חומרים חדשים (פלסטיק בתעשיית המסגרות, מתכות קלות כמו טיטניום) מצמצמו את משקל המשקפיים לפחות מ- 15 גרם. השימוש הנפוץ ביותר במשקפיים הוא תיקון אמטרופיה עקב טעות השבירה (אנומליה השבירה) של העין.
הסיבה היא אורכו הלא תקין של גלגל העין (מה שמכונה אמטרופיה צירית) במקרה של קצר או קצר ראייה לטווח ארוך, בנוסף ל פרסבופיה או, לעיתים נדירות יותר, ערכי שבירה לא תקינים של הקרנית או העדשה (מה שמכונה אמטרופיה שבירה). במקרה של קוצר ראיה, גלגל העין ארוך מדי בהשוואה לכוח השבירה של העדשה. קרני אור נכנסות מקבילות מאוגדות מול הרשתית ונוצרת תמונה מטושטשת.
המושפעים יכולים לראות אובייקטים רק במרחק מוגבל או בטשטוש ("מטושטש"). לעומת זאת, בהיפרופיה גלגל העין קצר מדי בהשוואה לכוח השבירה של העדשה ותמונת קרני האור הנכנסות מוקרנת מאחורי הרשתית. אובייקטים קרובים, למשל אותיות של עיתון, נתפסים מטושטשים.
פרסביופיה היא צורה מיוחדת של פרסביופיה. עם העלייה בגיל, עדשת העין מאבד מגמישותו. זה גם גורם לטשטוש ראייה של עצמים קרובים. בנוסף לראייה הלקויה של העין, אירועים שונים המובילים לאובדן העדשה (למשל עקב תאונות) יכולים להוות אינדיקציה גם למשקפיים.
