חולשה אדומה-ירוקה

מילים נרדפות במובן רחב יותר

עיוורון אדום-ירוק, ליקוי ראייה אדום-ירוק, דיסכרומטופסיה, עיוורון צבעים (ugs), מחסור בראיית צבע, טריכרומזיה חריגה, דיכרומזיה

  • בדיקה עצמית של חולשה אדומה-ירוקה
  • בדיקת עיניים מקוונת
  • מבחן רשת אמסלר

הַגדָרָה

החולשה האדומה-ירוקה הנגרמת מבחינה גנטית היא הפרעת ראיית הצבעים הנפוצה ביותר ולעתים קרובות נקראת בטעות צבע עיוורון. ניתן לחלק את המחלה לחולשה אדומה (פרוטנאומליה) ולירוקה (חוליה דוטרינית), לפיה בשני המקרים קשה להבחין בין הצבעים אדום וירוק. יתר על כן, מבדילים בין האדום הנדיר יותר עיוורון (פרוטנופיה) ודאוטרנופיה (עיוורון ירוק), שבהם לא ניתן עוד להבדיל בין שני הצבעים.

אֶפִּידֶמִיוֹלוֹגִיָה

חולשה אדומה-ירוקה היא תמיד מולדת ופוגעת בכ- 9% מכלל הגברים וב- 0.8% מהנשים. זה בדרך כלל מגדיל או משתפר במהלך החיים.

הִיסטוֹרִיָה

את החולשה האדומה-ירוקה גילה מדען הטבע והמורה האנגלי ג'ון דלטון (* 1766), שסבל בעצמו ממחלה זו. מסיבה זו הוא מכונה גם דלתוניזם. חולשה אדומה-ירוקה ו עיוורון הינן מחלות תורשתיות רצסיביות כרומוזומליות.

משמעות הדבר היא שהגן הגורם למחלה נמצא על כרומוזום ה- X. נשים זקוקות לשני עותקים גנים פגומים על מנת לחלות, אצל גברים אחד מספיק, מכיוון שיש להם רק כרומוזום X אחד. זה מסביר מדוע גברים מושפעים לעתים קרובות יותר מנשים.

ישנם שלושה סוגי קולטן צבעים שונים (סוגי חרוטים) ברשתית העין האנושית: קונוסים אדומים, ירוקים וכחולים. כל אחד מהם קולט אור בספקטרום הצבעים הספציפי שלו. במקרה של מחסור באדום-ירוק, קיימת כיום מוטציה בגן האחראי לקונוסים האדומים או הירוקים.

כתוצאה מכך נוצר פיגמנט חזותי שונה (אופסין) שאינו מאפשר עוד תפיסת צבע נכונה. במקרה של חולשה אדומה-ירוקה, הגן לא רק משתנה, אלא חסר לחלוטין, ולכן הצבע המקביל אינו מוכר יותר כלל. אנשים עם לקות ראייה אדומה-ירוקה תופסים גוונים אדומים וירוקים מסוימים רק כגוונים אפורים, מה שאומר שהם אינם מסוגלים להבחין בין שני הצבעים הללו זה מזה, אם בכלל.

עם זאת, רוב המושפעים כמעט ולא חשים בהפרעה זו כל כך רעה, מכיוון שהם לא הכירו שום דרך אחרת לראות מאז הלידה. מלבד היכולת להבחין בין הטווח האדום-ירוק, המטופלים מפתחים גם רושם צבע זהה לבעלי ראייה תקינה, מה שמוביל לליקוי שיכול להיחשב רק כקטין. עם זאת, ישנם מקצועות הדורשים ראייה טובה מאוד, כמו טייסים, נהגי אוטובוסים ומוניות או שוטרים, שלא ניתן לתרגל עם מגבלה זו.

ישנן מספר דרכים לאבחון חולשה אדומה-ירוקה. בעזרת טבלאות צבעים מיוחדות ניתן לקבוע חולשה אדומה-ירוקה ולקבוע את מאפייניה. תרשימי הצבעים של Ishihara (המכונים גם תרשימי צבעים פסאודואיזוכרומטיים), על שם המפתח שלהם, משמשים לרוב למטרה זו.

טבלאות אלו (ראה: בדיקה עצמית של חולשה אדומה-ירוקה) הן עיגולים מלאים בכתמי צבע עגולים ברמות בהירות שונות. אם ראיית הצבעים מושלמת, תמיד ניתן לראות מספר מסוים, המורכב גם מטלאי צבע, במרכז המעגל. מספר זה נראה לעין בשל היכולת להבחין בין אדום לירוק (או כחול וצהוב לצורך אבחנה של חולשה ירוקה-כחולה נדירה בהרבה).

חולים עם ליקוי ראייה בצבע, לעומת זאת, אינם יכולים להבחין בין הצבעים השונים, אלא רק להבחין בניגודים העשויים להיות, כלומר, בהתאם לתרשים ולמידת ליקוי הראייה שלהם, הם עשויים לראות שום מספר בכלל או מספר שונה מזה של האדם עם הראייה הרגילה. במבחן, בדרך כלל יש לראות מספר טבלאות, לפיהן המספר 12 אמור להיות גלוי על השולחן הראשון לכולם. שולחנות סטילינג-ולהאגן מבוססים על אותו עיקרון.

מבחן פרנסוורת 'הוא מבחן מדויק מאוד. במבחן זה על הנבחן להציב מספר מסוים של כפתורי צבע בשורת צבעים שנראית בעיניו נכונה. להערכה, לאדם שמבצע את הבדיקה יש פיסת נייר שעליה מסודרים במעגל הרצף הנכון של לוחות הצבע.

לאחר מכן הוא מחבר את כפתורי הצבע על פיסת נייר זו באותו אופן כמו שאדם הבדיקה סידר אותם, כך שהאדם הבריא היה צריך ליצור בדיוק את המעגל הזה. הסוגים השונים של אמטרופיה מספקים דפוסים אופייניים החורגים מהעקומה הזו. האפשרות האחרונה לאבחון מוצעת על ידי האנומלוסקופ על פי נגל. כאן המטופל מביט דרך עינית אל שדה בדיקה עגול.

זה מחולק לשני חצאים: המחצית התחתונה ממולאת כ"שדה ייחוס "בצהוב מוגדר מראש (צהוב ספקטרלי, נתרן צהוב). במחצית העליונה, ב"שדה הערבוב ", על המטופל לערבב ירוק ספקטרלי ואדום ספקטרלי באופן שיוצר אותו רושם צבע כמו בצהוב טהור והמעגל נראה לבסוף מונוכרום. מישהו עם חולשה לירוק יצטרך להוסיף יותר מדי ירוק בשדה הערבוב כדי להשיג את הרושם של נתרן צהוב, מכיוון שהוא תופס ירוק רק חלש, מטופל עם חולשה לאדום היה מכניס יותר מדי אדום בהתאם.

מתוך הערכים הכמותיים עבור הירוק והאדום המשמש, ניתן לקבוע מרווח המאפשר אמירה מדויקת לגבי מידת המחסור בראיית צבע / חולשה אדומה-ירוקה. נכון להיום, לא ידוע על טיפול בפגיעה בראייה אדומה-ירוקה ומכיוון שהמחלה עוברת בתורשה, אין אפשרות למניעה. החולשה האדומה-ירוקה היא מחלה מולדת, שכיחה מאוד אך לא רצינית במיוחד הפוגעת בעיקר בגברים.

בחיי היומיום, היא מלווה במגבלה מינורית בלבד, אשר אנשים מושפעים רבים לעיתים קרובות אינם מבחינים בה כלל או רק באיחור רב, מכיוון שהם אינם רגילים לשום דבר אחר. על מנת לקבוע את ההפרעה או לתאר אותה ביתר פירוט, ישנם מבחנים שונים המשמשים בין היתר בבדיקות גיוס לטייסים ושוטרים.