הַגדָרָה
כתם יין פורט, המכונה גם naevus flammeus, הוא שינוי שפיר של העור, שלוקח צבע אדום כהה עד סגול-אדמדם. כתם האש חייב את הופעתו גם לשם הנפוץ "כתם יין פורט". מום מולד זה של הקטן ביותר כלי, מה שנקרא נימים, הוא אחד המומים הנדירים ויכול להתרחש לבד או כסימפטום חלקי של מחלה עליונה. דוגמאות חשובות למחלות כאלה הן תסמונת סטורג-וובר או תסמונת קליפל-טרנונאי.
סיבות
כתמי יין פורט נגרמים על ידי מום של הטובים ביותר דם כלי, הנקראים נימים. אלה דם כלי מורחבים ומובילים למראה אדום-סגול טיפוסי של כתם יין פורט. לכן לא מדובר, כפי שחושדים לעתים קרובות, להפרעת פיגמנט.
כתם יין הפורט הוא בדרך כלל מולד או מתפתח מיד לאחר הלידה. מדוע אנשים מסוימים מושפעים מכתם יין פורט ואחרים אינם, לא הובהר סופית. עם זאת, ישנם גורמים וייחודים גנטיים ב- DNA של אנשים רבים עם כתם יין פורט.
עם זאת, לגרסאות אלו אין ערך מחלה והן אינן מדאיגות. לעיתים נדירות כתם יין פורט הוא חלק ממכלול תסמינים, המבוסס על מחלה. גם במקרה זה ניתן לזהות שינויים גנטיים.
מחלה כזו היא תסמונת סטורג 'וובר, הסיבה לכך ברובה אינה ברורה. לעיתים קרובות מניחים מוטציות ספונטניות ב- DNA של הנפגעים, ולעיתים נדירות ידועות גם גרסאות משפחתיות של המחלה. גורם נוסף לכתם יין פורט הוא תסמונת קליפל-טרנונה.
מחלה מולדת זו קשורה למומים רבים בכלי הדם ולהפרעות גדילה. תסמונת קליפל-טרנאונאי נגרמת גם על ידי מוטציות DNA. יש תפיסה מוטעית נרחבת לפיה אמהות יכולות להשפיע על הופעת כתמי יין פורט אצל ילדיהן באמצעות התנהגותן.
זה לא המקרה. לא לבישת בגדים צמודים, או נטילת תרופות או מלקחיים מביאים כתמי לידה אצל הילד. תפיסה מוטעית זו מובילה לתחושות אשמה מופרכות אצל אמהות רבות.
