מבוא
טיפול התנהגותי הוא חלק חשוב במה שמכונה פסיכותרפיה ומשמש לעתים קרובות בפסיכולוגיה כדי לעזור למטופל בעזרתו מחלת נפש. הגורם המכריע כאן הוא שלא הפסיכולוג או פסיכיאטר לבד עוזר למטופל, אלא שהמטופל מונחה לעזור לעצמו. זה מכונה לעתים קרובות "עזרה לעזרה עצמית", שכן המטופל נלמד בכמה מפגשים עם המטפל כיצד לשנות את ההתנהגות שלו ובכך לעזור ולרפא את עצמו.
באופן כללי, טיפול התנהגותי מניח שכל אדם נתון להתניות. המשמעות היא הדבר הבא: אם מטופלת שמעה מספיק פעמים רק שבכל פעם שהאם רואה עכביש, היא נבהלת ומתחילה לצרוח, אז המטופל גם חושב שהעכביש הוא משהו מפחיד, למרות שעכבישים כשלעצמם לא צריכים להיות מפחידים. המטופל עשוי אפילו לפתח פוביה עכבישית, כלומר פחד בהלה מעכבישים, מהפחד המלומד מעכבישים.
ניתן לטפל בכך בעזרת טיפול התנהגותי, בו המטופל לומד להתמודד עם הפחד ולהתגבר עליו על ידי ניתוח והערכת התנהגותו שלו ואז שינוי במידת הצורך. חשוב שכל מטופל יפתח אסטרטגיה משלו להתמודדות עם פחד מסוים, למשל. זהו המאפיין הבסיסי החשוב ביותר של טיפול התנהגותי.
לכן טיפול התנהגותי נועד בעיקר לתת למטופל אפשרויות שונות כיצד לצאת ממצב לא נעים או ממצב מעיק. טיפול בהתנהגות מתאים בדרך כלל לקבוצות מטופלים רבות ושונות. מצד אחד, חולים עם הפרעת חרדה יכול להפיק תועלת מטיפול התנהגותי, אך הפרעות פסיכולוגיות אחרות כגון התמכרות, דכאון, ניתן גם לטפל בהפרעות שחיקה או באישיות בעזרת טיפול התנהגותי. טיפול התנהגותי מהווה לעיתים קרובות טיפול בסיסי מוצק בנוסף לטיפול התרופתי, אם כי ייתכן שיהיה צורך בפגישות קבוצתיות נוספות או צורות טיפול אחרות, תלוי במטופל ובצורך.
