חסרונות
למרות המינון הנמוך של חשיפה לקרינה הנחוצה למדידת DXA, עדיין קיים סיכון שיורי מסוים לפגיעה בקרינה. אצל אדם בריא ובוגר הסיכון נמוך, וברוב המקרים יתרונות השיטה עולים על הסיכון הנמוך לגוף. עם זאת, המשמעות של סיכון זה היא כי ילדים ובני נוער, ובמיוחד נשים בהריון, אינם נבדקים באמצעות מדידת DXA. לכן חיוני ליידע את הרופא המטפל באפשרות אפשרית הֵרָיוֹן לפני ביצוע המדידה.
גבולות
מדידת ה- DXA אינה יכולה לקבוע במדויק לאיזה מטופל יש שֶׁבֶר באיזה מיקום ניתן לקבוע רק את הסיכון היחסי של האדם המושפע. הדיוק וההיתכנות של מדידת DXA כבר אינם אפשריים אצל אנשים שעברו שינויים בעצמות באזור עמוד השדרה או ניתוח עמוד שדרה קודם. באופן דומה, שברים עשויים להשפיע על דיוק הבדיקה, ולכן בדרך כלל מציינים טומוגרפיה ממוחשבת במקרים אלה.
חלופות
מדידת DXA היא השיטה הנפוצה ביותר לקביעת צפיפות עצם. עם זאת, ניתן להשתמש בשיטות אחרות למדידה מסיבות מסוימות.
- חלופה למדידת DXA היא מה שמכונה טומוגרפיה ממוחשבת כמותית (QCT).
היתרון בשיטה זו הוא האפשרות לייצר ייצוג תלת ממדי של הגוף. עם זאת, הדיוק למרות חשיפה גבוהה יותר לקרינה משמעותית במהלך מדידה זו הוא חסרון לא חשוב.
- טומוגרפיה ממוחשבת כמותית היקפית (pQCT) היא שיטה נוספת המציגה את הגוף גם בתמונה תלת ממדית. עם זאת, מכיוון ששיטה זו מודדת רק חלקים פריפריאליים בגוף, מחקרים מראים כי תוצאות שיטה זו אינן מתקרבות לדיוק התוצאות של מדידת DXA ולכן אינן יכולות לתעד כראוי שינויים הקשורים אוסטאופורוזיס, למשל.
- יש גם שיטה אחרת שכלל אינה כוללת צילומי רנטגן, מה שמכונה כמותי אולטרסאונד בחינה (QUS). עם זאת, שיטה זו היא גם בשימוש מוגבל ב- ניטור מהלך המחלות עם שינויים צפיפות עצם, כיוון שלא ניתן להעריך שינויים.
