הרעלת דגים היא סוג מיוחד של הרעלת קבה. זה יכול להתרחש לאחר צריכת דגים, מולים או סרטנים. לרוב זה נגרם על ידי אחסון לא תקין של הדג, מה שמוביל להדבקה חיידקית של החיה.
בדרך כלל, זמן קצר לאחר הארוחה, מסיבי כאב בטן ו שלשול כמו גם בחילה ו הקאה מתרחש. הטיפול בהרעלת דגים הוא בדרך כלל סימפטומטי: יש להחליף את הנוזל שאבד בשלשול ואת המלחים. ניתן לעשות זאת על ידי צריכת נוזלים מספקת באמצעות שתייה או עירוי.
רוב צורות הרעלת הדגים אינן מזיקות. הם הסתיימו לאחר מספר ימים ללא טיפול או עם טיפול סימפטומטי. אם הרעלת דגים נגרמת על ידי רעלים (חומרים רעילים), אין זה נדיר כי הטיפול צריך להיעשות בבית חולים.
התחזית תלויה בדרך כלל כמה זמן התחלת הטיפול. יש להבחין בין אם הרעלת הדגים נגרמה כתוצאה מהדבקה ב בקטריה or וירוסים שמזיקים לבני אדם או אם רעלים אחראים להרעלת הדגים. לרוב, הרעלת דגים נגרמת על ידי אחסון שגוי או ארוך מדי.
במקרה זה, בדרך כלל מדובר בהדבקת הדגים על ידי בקטריה שגורם לתסמינים. וירוסים יכול גם להדביק דגים. יתר על כן, במיוחד צריכת דגים אקזוטיים שהוכנו בצורה שגויה יכולה להוביל לתלונות חמורות: הדגיגנית היפנית, למשל, נושאת רעלן בפני עצמו.
במיוחד ביפן, בשר הפופפיש, המוגש גולמי בפרוסות דקות, נחשב למעדן. הדבר המיוחד בדג, לעומת זאת, הוא לא שלו מפתחות: כשאוכלים את זה, עקצוץ ו שריפה ניתן להבחין בתחושה לשון ו פה, שהופך יותר ויותר לחוסר תחושה. זה כבר מייצג סוג קל של הרעלה מבוקרת.
הרעלן נמצא בכל גוף החיה, עם הריכוז הגבוה ביותר באיברים ובעור. לכן, הטבח בדרך כלל מסיר תחילה את העור ואת האיברים ורק אחר כך מסיר את הבשר המתאים לצריכה. בשר זה מכיל גם את הרעלן, אך ריכוזו מופחת בתכשיר מיוחד.
כן חוששים מהרעלת סיגואטרה, הנמצאת בעיקר באוקיאנוס השקט ובאוקיאנוס ההודי. גם כאן הדגים מכילים רעלים, שעדיין מזיקים גם לאחר חימום. במקור נמצא הרעל בבלייטים, החיים על אלמוגים ואצות. אלה משמשים דגים כמזון, כך שהדגים בולעים את הרעל. אם מאחסנים דגים בצורה לא נכונה, יכולים להיווצר רעלים בבוטולינום, מה שעלול לגרום גם להרעלת דגים.
כל המאמרים בסדרה זו:
