מידע כללי
נטורופתיה היא מונח מטריה לשיטות טיפול שונות שמטרתן להפעיל את כוחות הריפוי העצמי של הגוף ובכך למנוע ולרפא מחלות בצורה עדינה ומגוננת ובכך להחזיר בריאות. בכך הוא עושה שימוש במגוון של תרופות וגירויים המתרחשים בטבע. אמצעים וגירויים אלה הם השמש, האור, האוויר, התנועה, השאר, האוכל, המים, הקור, האדמה, נשימההמחשבות, תהליכי הרגשות והרצון וכן כל חומרי הרפואה שניתן לזכות בהם מהטבע בעיקר מחומרים צמחיים.
הבחנה מהותית נעשית בין שיטות הריפוי הטבעיות הקלאסיות לשיטות הרפואה האלטרנטיבית. הרפואה האלטרנטיבית היא מונח גג למספר שיטות טיפול הנחשבות כ- תוספת לרפואה הקונבנציונאלית. הרפואה האלטרנטיבית נקראת לרוב גם רפואה משלימה. יעילותן של שיטות ריפוי אלטרנטיביות מבוססת לעיתים קרובות על ניסיון טיפולי ולרוב לא ניתן להוכיח מדעית.
מילים נרדפות במובן רחב יותר
רפואה הוליסטית, רפואה משלימה, רפואה אלטרנטיבית, נטורופתיה, הומיאופתיה: לספירת הרפואה האלטרנטיבית: הרפואה הנטורופתית והאלטרנטיבית הקלאסית טוענת שהיא רפואה הוליסטית, שכן המושגים הטיפוליים שלהם כוללים לא רק את הגוף אלא גם את הנשמה והרוח.
- טיפול במים (הידרותרפיה ובלנותרפיה)
- דיאטטיקה / דיאטה
- פיתותרפיה (רפואת צמחים)
- טיפול גופני
- טיפול באור
- הזמנת טיפול
- הומיאופתיה
- רפואה סינית מסורתית (TCM)
- אקופונקטורה
- Ayurvedic רפואה
- רפואה אנתרופוסופית
- טיפול עצבי
- כירותרפיה / טיפול ידני
- אוסטיאופתיה
- רפואה אורתומולקולרית
- טיפול בפרחי באך
את מקור הנטורופתיה ניתן למצוא לפני 2000 שנה וחוזר להיפוקרטס. בהבנה עתיקה זו הריפוי של האדם הותנה על ידי הטבע ככוח מרפא.
הרופא היה רק מתרגל שהשתמש בכוחות הריפוי של הטבע. את שיא היישום המעשי של עקרונות אלה של חשיבה נטורופתית ניתן למצוא במערכת הרחצה הרומית. הקיסר אוגוסטוס כבר טיפל בעצמו בקאסטים מובילים, אחד זיהה את העיסויים שהשרירים הרגיעו, סיפק להם דם ומתחזק.
רופאים ביזנטיים השתמשו ביישומי מים קרים לזיהומים קדחתניים. במאה ה -16 וה -17 פרסלסוס נתן דחפים חשובים לעיקרון ההיפוקרטי של כוח הריפוי של הטבע. במאה ה -18 קידם JS האן את עקרונות יישומי המים, דיאטה ופעילות גופנית, ופרופסור Charite Hufeland הפיץ תרופות ושתייה.
באותה תקופה ייסד ש 'הנמן הומיאופתיה. במאה ה -19, התפשטות ההידרותרפיה על ידי פריניץ, אורטל, ראוס והאן. באמצעות התפתחותם נוספת והתרחבותם המאסיבית, צמחו שלושה כיוונים רפואיים: רפואה קונבנציונלית, הומיאופתיה והידרותרפיה.
יוהאן שרוט שילב את מרפא המים הללו עם צום ופיתח את תרופת שרוט. בשנת 1850 הציג הרופא הצבאי של בוואריה לורנץ גלייך את מושג הריפוי הטבעי והשיטות הנטורופתיות כהרחבה של הידרותרפיה. בנוסף ליותר מ -100 טיפולי המים שלו, הכומר סבסטיאן קניפ מפרט גם צמחי מרפא לשימוש פנימי וחיצוני.
המרצה באוניברסיטה W. Winternitz הוא הראשון שמייסד מדעית הידרותרפיה ומשלב אותה ברפואה האורתודוכסית. כיום הגבולות בין רפואה אורתודוכסית, טיפולים נטורופתיים קלאסיים ורפואה אלטרנטיבית הם נזילים, אך גבולות אלה משתנים ומוגדרים ללא הרף. לפיכך, רפואה ידנית וטיפול עצבי הם כיום חלק מוכר ברפואה ונצפו בספקנות לפני כמה עשורים. המצב שונה בהליכי ניקוז כגון כוסות רוח, עלוקה ואוטולוגית דם תֶרַפּיָה. נהלים אלה נחשבים כיום לטיפולים אלטרנטיביים, בעוד שהם היו בעבר חלק בלתי נפרד מהרפואה.
