אִבחוּן
האבחנה של אי ספיקה בשריר הלב נעשית על ידי רופא על בסיס בדיקות שונות. על ידי חקירה של המטופל ותיאור התסמינים האופייניים למחלה, הרופא כבר יכול לקבל רמזים על אירועי לב. בהמשך בדיקה גופנית, בדרך כלל ניתן למצוא אינדיקציות. הרופא עשוי להבחין רגל בצקת, צפופה צוואר ורידים, מיימת, דופק מהיר מדי (טכיקרדיה) ומוגדל כבד.
כאשר מקשיבים למטופל, ניתן להבחין בזירות מעל הריאות עקב בצקת ריאות, כמו גם דופק שלישי. פורץ דרך במיוחד לאבחון הוא אולטרסאונד בחינת ה- לֵב (אקוקרדיוגרפיה). כאן הרופא יכול לדמיין את ה לֵב ולבדוק את צורתו ופונקציונליות שלו. מוּגדָל לֵב תאים, קירות שרירי לב מעובים או תפקוד לקוי מסתמי לב יהיה בולט ב אקוקרדיוגרפיה. הדבר תקף גם לבדיקת המטופל דם, שם, בין היתר, סוכר ו כליה ניתן לבחון ערכים.
תרפים
לטיפול באי ספיקת שריר הלב חשוב שגורמי הסיכון המובילים למחלה, או מקיימים אותה, יוסרו או יותאמו היטב. זה כולל בהכרח שינוי באורח החיים. על המטופלים לנרמל את משקלם, לשתות פחות מ -2 לילות ביום כדי להוריד את המתח מהלב, לצרוך מעט מלח, להימנע מאלכוהול ניקוטין אם אפשר.
בשלבים מוקדמים של המחלה, פיזית קלה סבולת מומלץ אימונים. בשלבים המאוחרים, הדבר יתן עומס רב מדי על הלב החולה ולא יועיל יותר, ולכן המנוחה הפיזית צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שם. מכיוון שרוב החולים לא רק סובלים מ חולשת שרירי הלב, אך יש להם גם מחלות לב וכלי דם אחרות, דם לחץ צריך להיות מותאם היטב. מחלת לב כלילית כגורם אי ספיקת לב יש לעקוב באופן קבוע ולהתערבות במידת הצורך. אם יש מחלת מסתם לב בסיסית, יש לטפל בה בניתוח, תלוי בחומרתה.
פרוגנוזה
הפרוגנוזה של אי ספיקת לב תלויה בעיקר בחומרתה. אם המחלה מתגלה בשלב מוקדם ומטופלת מוקדם ומספיק, חולים יכולים לעיתים קרובות לנהל חיים בלתי מוגבלים במידה רבה. בשלבים מאוחרים, המחלה לרוב מתקדמת עד כדי כך שגם בטיפול תרופתי קיימות עדיין מגבלות קשות על איכות החיים.
תוחלת חיים עם אי ספיקת לב יכול להשתנות מאוד מחולה לחולה. זה תלוי מאוד בתנאים המוקדמים שהמטופל מביא איתו / אותה. הגיל ואורח החיים של המטופל, כמו גם חומרת המחלה והמחלות הנלוות אליו, הם גורמים חשובים. חולים הסובלים מאוד מתקדמים אי ספיקת לב וכן יש מחלות לב וכלי דם אחרות או מצבים אחרים מתים מוקדם יותר מחולים הסובלים מאי ספיקת לב מוקדמת ללא מצבים אחרים. בממוצע, מחצית מהמטופלים מתים תוך ארבע שנים מאבחון, אם כי הפיזור רחב מאוד בשל מאפייני המחלה השונים והמחלות הנלוות לכך.
